תוכניות מתיחות עבדו היטב בשנות השמונים והתשעים בישראל, ואז איבדו את הקסם שלהן בד בבד עם אבדן החן של יהודה ברקן ויגאל שילון. כנראה שבמדינה שחיה על הקצה מבחינה בטחונית כמו גם פנים מדינית, וכאשר כולנו מוכי פוסט טראומה כזו או אחרת גם כך מתיחות הן פשוט קצת פושינג איט. אם הן ילדותיות ולכל המשפחה הן בזבוז זמן מהסוג שעובר מעל לראש של דור האינטרנט הקשוח; אם הן אכזריות מדי דוגמת המתיחה המיתולוגית של "פספוסים", בה הונחתו סלבריטאים לכאורה בסוריה הן עוברות את הגבול וזוכות לביקורת.
גם "אמבוש", עוד קודם לעליית התוכנית, ספגה כבר קיתונות ביקורת. הפרומואים שלה הם ברובם אלימים ומעוררי אנטגוניזם יותר מאשר סקרנות. משהו בגבול העדין שבין הגעה אל סף הגירוי הגבוה של הצופה קהה החושים, ובין חצייתו אל עבר הדוחה התפספס עבור עורכי הקדימונים של "אמבוש". ואחרי המיני-שערורייה שעוררה שירה קצנלנבוגן בסטטוס פייסבוק שזכה לתהודה, בו התרעמה על האגרסיביות וחוסר הטעם שבפרומואים, כבר נדמה היה ש"אמבוש" היא הרעה החולה הגדולה ביותר של הטלוויזיה.
יכול להיות שבעתיד היא עוד תהיה כזו; כרגע, על פי הפרק הראשון שלה, הרעה הגדולה ביותר שלה היא ש"אמבוש" לא מעניינת מספיק בשביל למשוך מתיחה אחת על פני חצי פרק שלם. שוב, יש לומר יכול להיות שהביקורת שחלחלה עד למעלה, גרמה לשינויי עריכה, אבל שתי המתיחות הראשונות שקיבלנו, עברו בהחלט בהצלחה בגבולות המידתיות.
פיני גרשון נמתח על ידי חבריו אופירה אסייג וחיים רביבו, בעזרתו של עפר שכטר שנמצא בדיוק בתחום המגרש הביתי שלו; לכאורה בזמן צילום תוכנית אולפן לערוץ הספורט, הבניין מתחיל לעלות באש; מכבי אש מעורבים בעניין, מכונות עשן מעורבות בעניין, וגם חליפת טלטאביז אדומה אחת. כן, גרשון נופל בפח, סביר שכל אחד אחר היה נופל בפח גם כן, כשאתה בחרדה לחייך אתה לא עוצר לבזבז אנרגיה על המחשבה שיש אידיוטים שעובדים עליך. המתיחה השנייה היתה עשויה ומתוסרטת היטב גם כן קארין כהן צופה לכאורה דרך מצלמת אבטחה, באביה ובחברתה הדוגמנית, מנהלים רומן סודי. הרעיון בסיסי ואפקטיבי, האליבי תפור היטב, והמתיחה מסלימה באופן סביר (בערך), לז'אנר. גם כאן, עם כל הכבוד אפשר היה לקצר את כל העסק לפחות בשליש הזמן.
עד כה לפחות, "אמבוש" לא מזעזעת כפי שהיא מצטיירת בפרומואים; בוגרי "פאנק'ד" תוכנית המתיחות הדי אקסטרימית ומושקעת של MTV לבטח לא יירשמו פעילות לבבית מואצת. האם זה מעניין? זה נחמד. זה בטח שלא נורא, וחשוב היה להכניס בעריכה כפי שאכן עשו שיש ל"אמבוש" קווים אדומים. אלו חשובים לצופה הישראלי ובצדק. בעוד שבמקומות שהשגרה בהם היא בעיקר טרללי וטרללה, אפשר אולי למתוח גבולות הטלוויזיה הישראלית לא תפסיד יותר מדי אם תנהל איזה חשבון נפש רגיש מעט יותר. ולהוציא את אלו? "אמבוש" היא בסדר, בהחלט עשויה טוב יותר מ"החבאנו את מושון בתיבת הדואר כדי שינבח על הגברת הקשישה שבאה לאסוף את שילומי השואה שלה", והיא לא הרבה יותר מכך.
מה אתם חשבתם על "אמבוש"? ספרו לנו בפייסבוק