Justin Timberlake The 20/20 Experience 2 of 2
לא נקרא לזה קאמבק. אל אלבום ההמשך של ה"20/20 Experience" ג'סטין טימברלייק מגיע בתור אחד מכוכבי הפופ המצליחים של השנה החלק ראשון הוא נכון לעכשיו האלבום הנמכר של 2013 בארה"ב, ההופעה שלו בטקס פרסי ה-VMA היתה בהפרש ניכר החלק המרשים ביותר של הערב וסיבוב ההופעות עם ג'יי-זי מילא איצטדיונים עד אפס מקום כל הקיץ. האלבום הזה מגיע כחגיגת ניצחון בסיומו של קמפיין מוצלח ומתוכנן בקפידה. טימברלייק הוא שוב כוכב הפופ הגברי הגדול בעולם, וכנראה שעכשיו אפשר גם להוציא החוצה את השירים שלא היו מספיק טובים להיכלל במכת הפתיחה.
החלק הראשון והמוצלח של "The 20/20 Experience" כיוונן בחוכמה את טימברלייק לקהל בוגר יותר שמתקשה למצוא משהו להזדהות איתו במצעדי הלהיטים. יש בו שירי אהבה במקום קריאות ייחום, העיבודים שלו עשירים יותר, הנשימות שלו עמוקות יותר, והאסתטיקה מציגה את טימברלייק כאלטרנטיבה מלאת קלאסה לצעקנות שמסביב בחליפה בשחור לבן, מנהיג להקה גדולה מלאה במוזיקאים עם כלים חיים וזמרי ליווי חייכניים. פופ כמו ש"פעם ידעו לעשות".
כל זה פחות או יותר נכון גם לגבי החלק השני, אבל הכוונות הטובות לא עוזרות כשלא נשארים לך שירים טובים. זה אלבום נעים עם הפקה לא רעה של טימבלנד וג'יי רוק, אבל הנטיה של טימברלייק להפוך כל שיר לאופוס של שבע דקות לפחות הופכת לבלתי נסבלת כשהשיר עצמו בקושי יכול להחזיק שלוש. "True Blood" נמרח לתשע וחצי (!) דקות של אפקטים של סרטי אימה ישנים (אורגן מאיים, צחוקי "מואהאהא" וכו'). הסינגל השני והמשעמם "TKO" ממשיך את המטפורה על הבחורה שהפילה אותו לקרשים במשך שבע דקות מפוהקות. הטריק הזה שירת את טימברלייק היטב בעבר בזכות שירים שניצלו את הזמן הארוך יותר כדי להתפתח ולסיים במקום אחר לגמרי. כאן הם סתם מסרבים לעזוב כמו אורחים במסיבה שלא יודעים להבין את הרמז.
עד קו מקשר מהאלבום הקודם הוא התאונה המתמשכת שהיא יכולת כתיבת המילים של טימברלייק. הנה המתכון הסודי:
1. בחר שם עצם. נגיד "טוסטר".
2. הפוך אותו לדימוי מעולם החיזור. נגיד "את מחממת אותי כמו טוסטר"
3. מתח את הדימוי עד קצה גבולות ההיגיון - "את ממיסה עלי את גבינת האהבה עד שאני נשרף / תגרדי אותי עם סכין מעל הכיור יהיה בסדר".
4. ברכותיי, זכית בגראמי.
כל זה לא אומר שאי אפשר למצוא כאן גם כמה יציאות מוצלחות. "Gimme What I Don't Know" הפותח נשמע כמו שיר אבוד מ"FutureSex/LoveSounds", מין צעידה מהנה במקום. הסינגל הראשון "Take Back The Night" הוא מחווה מוצלחת ומדויקת למייקל ג'קסון בימי "Off The Wall", ונגיעות הבלוז והקאנטרי של "Drink You Away" ו"Only When I Walk Away" מרעננות מספיק כדי להצדיק את המסע המייגע בדרך אליהן. אומרים שכל אלבום כפול יכול היה להצתמצם לאלבום יחיד מוצלח הרבה יותר. אפשר להניח שטימברלייק ימכור מספיק מ"The 20/20 Experience 2 of 2" כדי להוכיח שאלה שאומרים את זה לא חשבו על העניין כלכלית ובכל זאת, עריכה קפדנית יותר היתה יכולה להפוך את תחילת שנת הקאמבק שלו לניצחון אמנותי גדול יותר ואת סופה להרבה פחות מעייף.
Arcade Fire Here Comes The Night Time
טוב, ארקייד פייר יודעים איך לקדם אלבום. אחרי ההופעה שלהם בפתיחת העונה החדשה של SNL שודר הסרט הקצר הזה שביים להם רומן קופולה ובו הם מבצעים בלייב שלושה שירים חדשים מהאלבום הבא במסגרת מין מערכון מתמשך בו הם מגלמים את להקת הבית בדיסקוטק משונה. בין השירים אפשר למצוא בשלל תפקידי אורח משעשעים את (נשימה עמוקה) ג'יימס פרנקו, בן סטילר, ריין וילסון, מייקל סרה, ביל היידר, זאק גליפיאנקיס, ג'ייסון שוורצמן ואזיז אנסרי. אה, ופאקינג בונו.
אחרי ההצלחה של "The Suburbs" ארקייד פייר הם הפכו רשמית לאחת מהלהקות האלה שזוכות לקרדיט מלא לעשות פחות או יותר מה שבא להן גם בלב המיינסטרים (קצת כמו רדיוהד לדוגמה). הקהל שלהם מוכן ללכת אחריהם לכל כיוון שיבחרו, ואיזה כיף שהכיוון הזה נשמע מעניין יותר עם כל שיר שיוצא. שלושת החדשים שנחשפים כאן "Here Comes The Night Time"), "We Exist" ו"Normal Person") ממשיכים לפזול לכיוונם של דיוויד בירן, רוקסי מיוזיק ודייוויד בואי בתקופת "Scary Monsters" ו"Let's Dance", וכל זה בלי להקריב את היכולת הזאת של ארקייד פייר לגרום לכל שיר להישמע כמו פסקול לסוף העולם. אפשר לסמוך על ג'יימס מרפי שגרסאות האולפן של השירים האלה יהיו מעניינות לא פחות, אבל גם בלי אלבום מלא ביד, עשרים הדקות המוזרות האלה עומדות יפה בפני עצמן.
געגועי להייזנברג
זהירות ספוילרים מוזיקליים קלים לפרק האחרון של "שובר שורות" לפניך!
אז ככה זה נגמר. עם שיר סיום הולם שגם נפתח בשורה "כנראה שקיבלתי מה שהגיע לי", גם נשמע כמו סרנדה לחומר הכחול ("My Baby Blue") וגם מאזכר את "It's All Over Now Baby Blue" של דילן. אקורד הסיום של הסדרה הקפיץ בין יום את להיט העבר המינורי של Badfinger לראש המצעד של אייטיונס וככל הנראה גם יכניס אותו מחדש לבילבורד אחרי הפסקה של 41 שנים.
"שובר שורות" נשארה בית ספר לעבודת פסקול עד לרגע האחרון ונחתמה בשיר אהבה שמאחד את וולטר וייט עם האהבה האמיתית היחידה שלו. עוד רגע מוזיקלי מושלם אחד לפרידה מסדרה שמלאה בכאלה.
בית דין גבוה לפופ: Capital Cities Safe And Sound
השיר הזה הפך ללהיט בבישול איטי. "Safe And Sound" יצא כבר לפני שנתיים כאחד מהסינגלים הראשונים של צמד האלקטרו-פופ Capital Cities. מאז הוא יצא בעוד שתי גרסאות, חלחל לפרסומות ופסקולים, התחיל לטפס במצעדים בגרמניה והפך רק בחודשים האחרונים ללהיט של ממש. בדומה להרכבים כמו Foster The People או Empire Of The Sun, Capital Cities הם הרכב שעושה מוזיקת פופ מובהקת אבל עדיין זוכה לשמור על איזה פאסון אינדי. הרי הם כותבים ומפיקים את השירים בעצמם, והפופ שלהם מודע לעצמו ותראו איזה זקן היפסטרי יש לאחד מהם. שירים כאלה מושלמים לפרסומות ופסקולים כי החברות זוכות בפזמון סופר קליט מצד אחד, ובשידור טעם ייחודי ו"אלטרנטיבי" מצד שני. לא במקרה הצמד התפרנס בעבר מכתיבת ג'ינגלים ומוזיקה לפרסומות. האמת היא ש"Safe And Sound" הוא רק שיר פופ נחמד שההברקה העיקרית שלו הוא חצוצרת ה-Final Countdown הצ'יזית והמסונתזת שלו בפזמון. לפעמים זה מספיק.
גזר הדין: לגמרי עוזר לחזק את המותג בקרב צעירים בני 15-24.
קליפ השבוע: Young Galaxy - Sleepwalk With Me
השיר של להקת הסינת' פופ החביבה Young Galaxy לא חשוב כאן במיוחד, למרות שהאלבום "Ultramarine" שממנו השיר הזה לקוח מומלץ בחום ועומד לצאת בקרוב במהדורה מיוחדת ומלאת בונוסים. העיקר כאן הוא האנימציה העדינה שבה משתמש הבמאי פבריציו לימה כדי לתאר את סיפור האהבה האמיתי הזה של שני חיילים אמריקאים במלחמת העולם השניה. איזה יופי.
ארבע בשורה
Charli XCX SuperLove
Charli XCX הרגע הוציאה אלבום בכורה אבל הנה כבר מגיע סינגל ראשון מהאלבום הבא, ומדובר בחומר ממכר. קליט, חצוף, קיטשי בדיוק במידה אחרי שנתנה את "I Love It" לאיקונה פופ, יכול להיות שצ'רלי סידרה לעצמה כאן סוף סוף להיט משלה.
Thundercat Bowzer's Ballad
הירושי ימאוצ'י כיהן במשך שנים כנשיא חברת "נינטנדו", ועזר להפוך אותה לאימפריית משחקים. Thundercat כתב לזכרו קטע 8 ביט אינסטרומנטלי, והוא מרגש הרבה יותר משהייתם מצפים.
Hellogoodbye The Magic Hour
פורסט קליין מ-Hellogoodbye מביט בשקיעה ומבין שהאהבה אף פעם לא באמת נגמרת. כמו השמש, היא תחזור שוב ושוב גם אם תנסה לברוח. איכשהו, כשהוא שר את זה, זה נשמע הרבה פחות קיטשי.
Chvrches It's Not Right, But It's OK
ולסיום, המלצנו בשבוע שעבר על הבכורה הנפלאה של Chvrches והנה מגיע קאבר מקסים שלהם ללהיט של וויטני יוסטון שהם ביצעו בלייב עבור ה-BBC. לגמרי מצטייני החודש.
לטור הקודם: על החגיגה הנצחית של Icona Pop
מה אתם חשבתם על החדש של ג'סטין טימברלייק? ספרו לנו בפייסבוק