נסו לרגע לדמיין את עולם הפנטזיה הכי מופרע שתוכלו. יש בו חיות מעופפות ורשעים גדולים? יפה, לא מספיק. תוסיפו אלמנטים מיתולוגיים מבערך כל פינה באנושות, החל מאגדות עם יפניות ועד סרטי אימה אמריקאים, וערבבו פנימה כמה מסיפורי האחים גרים. אולי גם קצת רן וסטימפי. לא משנה כמה מופרע היה העולם שבניתם , הוא לא יהיה קרוב אפילו לטירוף המופלא של "Adventure Time" (הרפתקאות פין וג'ייק) שמסיימת השבוע את עונתה החמישית.
הילד האנושי האחרון, כלב משנה צורה שמדבר, נסיכות שונות ומשונות (החל מהנסיכה באבלגאם ועד הנסיכה עוב?ר), חיות הריינקורן (חצי חד קרן, חצי קשת בענן שמדברות רק קוריאנית), אנשי ממתקים וזו רק ההתחלה. כל הדמויות ההזויות האלו הם קצה המזלג בעולם ההזוי, הצבעוני וכן, גם המרתק, של יוצר הסדרה האקצנטרי פנדלטון וורד.
רק שהנה הטוויסט. את התערובת המופרעת הזו אפשר לעצב למסגרת סדרת ילדים פנטסטית ותו לא. קצת דמויות מוזרות, קצת התרחשויות מצחיקות והרבה דגש על חברות והופ יש לנו עוד בובספוג. גם ככה קהל היעד המקורי של הסדרה הוא טרום נעורים. רק שוורד, חנון שובה לב שגדל על אינספור מסורות גיקיות, יודע שכדי לייצר משהו שיהיה יותר מסתם טרנד צריך לחפור מעט עמוק יותר ולהביא את הערך המוסף.
מוות, מחלות נפשיות, בדידות, אלימות רגשית, שאלות מוסר חסרות תשובה או פמיניזם ממשי הם לא נושאים שנפוץ לראות בסדרות ילדים, וגם אם כן - אז במידות קטנות. ב"אדוונצ'ר טיים", מנגד, מתמודדים איתם באופן מעורר הערכה בעיקר מלא עומק. על אף האיפיון הקל בטירוף של כל דמות, הן עגולות להפליא ומכילות סיפור מסגרת שלעיתים מסופר ולעיתים נשאר ברקע. אפילו הנבל המרכזי, "מלך הקרח", הוא דמות מורכבת וטראגית שלרוב מוצג דווקא כקורבן ולא כאויב.
כדי להבין באמת את העולם והדמויות שיצר וורד צריך לחקור מעט את היוצר עצמו. כבר במבט ראשון אפשר להתחיל ולהבין את היצור המופלא שיוצר יצורים מופלאים משל עצמו. עם שם כמו פנדלטון, מבנה גוף של חובב דונאטס, זקן בלונדיני עמוס ומשקפים ראיה עגלגלים דיי ברור שהנ"ל לא שובץ בצד של קפטן קבוצת הפוטבול בקלישאת התיכון האמריקאית. כמי שגדל להיות אנימטור, אפשר להסיק בקלות שפנדלטון בילה את רוב זמנו מול טלוויזיה, משחקי מחשב והמון קומיקס.
לחנון הזה היו עוד שני תחומי עניין ששקעו לתוך היצירה שלו והפכו לחלק בלתי נפרד ממנה. וורד מספר שכילד הוא נהג לצייר עולמות פוסט-אפוקליפטים (נגיד, קווין קוסטנר ב"עולם המים") ולדמיין להם סיפורים. הדמיון שלו התפתח בשלב מאוחר יותר בעזרת חיבה למשחק התפקידים "מבוכים ודרקונים", אחת האובססיות המקסימות של הגיקדום שמתמקדת בפיתוח דמיון ומקוריות על חשבון, אממ, פיתוח יכולות פיזיות. פנדלטון הוא מקרה קלאסי של אדם שגדל אחרת ממה שנהגו להחשיב כנורמה, ובהתאם התפתח ליוצר בעל סט מחשבתי מורכב ומעניין, בניגוד לבינארי. כן, שום דבר באדוונצ'ר טיים לא פשוט כפי שנראה לעין.
וכמו בכל יצירה טובה, הקסם טמון בשכבות. אפשר להביט עליה בקלות כסדרה מטופשת לילדים, אפשר למצוא בה מסרים חינוכיים ואפשר לראות אותה כדרמה מרגשת שנוגעת בנושאים שקשה להעביר בטלויזיה מבלי להיראות מגוחכים. ברוב המקרים היא מצליחה להיות כולם ובכך מכוונת לקהלים שונים של ילדים, בני נוער ומבוגרים. זה כבר מעבר ל"סדרת ילדים שמדברת גם למבוגרים", זו סדרה למבוגרים שקולעת גם לילדים.
כך נוצר לסדרה בסיס מעריצים הדוק, מהסוג שהופך סדרות שכאלו לקאלט. בחיפוש מאוד קליל ברשת אפשר למצוא פאנפיקשן (ספרות חובבים) בכל פורמט ומדיה אפשרי טקסט, קומיקס או וידאו. ב"אדוונצ'ר טיים" התייחסו לזה בצורה שובת לב כשנתנו דווקא לרשע לכתוב פאנפיקשן משלו לגיבורי הסדרה - כדרך להראות את ההערצה הגדולה לאויביו המרים. אגב, הפאנפיקשן שלו מופרע ומבריק יותר מכל אחד ממשי וכולל היפוך ג'נדרי של כל דמויות הסדרה, אבל זה כבר לפעם אחרת.
יש כאן אלכימיה מבריקה של ילדות ובגרות בכל אחת מהדמויות. סיפור הרקע האפל של הסדרה, ופה נכנס עניין ה"פוסט-אפוקליפטי" ממקודם, מתומצת על-ידי פנדלטון למשפט המקסים והמצמרר "אחרי שהפצצות נפלו והקסם שב לעולם". המצב הזה מרחף מעל הסיפורים השבועיים ומאחורי כל דמות נמצא רקע עמום ומסתורי, לרוב מרוצף כאב ואובדן, שתורם לקיום הכאוטי שבה. אגדה שתהיה באמת.
ויש דבר אחד אחרון שבאמת מחבר את הכל יחדיו. השטותנקיות, האפלוליות, האינטילגנציה והביזאריות - המכנה המשותף בין ילדים למבוגרים שאי אפשר להתנער ממנו. פנדלטון חנון, הזוי, גאון, מטורף וספק סטלן הוא גם בחור רגיש בצורה בלתי רגילה. היכולת שלו, ושל צוות כותביו, להתמודד עם מערכות יחסים על כל גווניהן מעוררת הערצה. כשרואים את החברות האמיצה בין פין לג'ייק מתמלאים בשמחה, כשמביטים לעבר הדמות מעוררת הבעתות "הליצ'" מרגישים אימה אמיתית לגורל הגיבורים וכשמגלים את טיב מערכת היחסים בין מרסלין, ערפדית האימו, למלך הקרח - נכמר הלב על שניהם.
נקודת המבט הבוגרת והחכמה לא מנטרלת את הרגש האותנטי שעובר בסדרה. אם כבר היא רק מגבירה אותו. השילוב בין תמימות טהורה ליכולת שכלית ניכרת מהווה את הכח המניע לסדרה, ויחד עם דמיון בלתי מוגבל ומעטפת פשוטה למראית העין "אדוונצ'ר טיים", שמסיימת ה עתה את עונתה החמישית היא הסדרה הכי טובה שאתם לא רואים היום. לא סדרת הילדים הכי טובה, הסדרה הכי טובה.