רעש וסלסולים: שהאמרגנים יעבדו והזמרים לא יפשלו

לפני כשבוע האשימה הזמרת אושרית מלכה בראיון לאליקו כהן את המנהל שלה יובל ניסני בכך שהוא לא היה כל כולו עסוק בה. מלכה טענה שהעובדה שניסני הוא אחד ממנהלי ערוץ 25 הים תיכוני, באה על חשבונה. מה גם שלאחרונה הוא החל לעבוד גם עם הזמר שמעון עוקשי. מדבריה עולה שלאמרגן יש משקל מכריע בהפיכת המוזיקאי לכוכב. "הזמר הוא זה שעומד מול הקהל ולא האמרגן", שולל את הקביעה המפיק הוותיק ישראל בונדק בשיחה עם וואלה! תרבות. "בסופו של דבר לא משנה מה האמרגן יעשה, הקהל מחליט אם בא לו בכלל על הזמר". כהן, לעומת זאת, הביע פליאה על כך שהיחס הוא חד כיווני: "מה שמוזר בעיני זה שתמיד כשהזמרים מצליחים זה בזכות עצמם וכשהם נכשלים הם יאשימו את כל העולם, בעיקר את האמרגן ולא את עצמם. עוד לא שמעתי על זמר שהצביע על עצמו כאשם בכישלון".

ועדיין, אם מביטים על סצנת המוזיקה הים תיכונית, נראה שהמודל של אמרגן-מוזיקאי עדיין שולט בז'אנר: מאבי גואטה ושרית חדד, אלי בנאי וזהבה בן, אייל מלכה ודודו אהרון, משה פרץ ואמנון זנדני ועוד אינספור דוגמאות. נדירים המקרים שבהם אמרגן ניהל כמה אמנים במקביל. כשזה קרה, כמעט תמיד זה הוביל למתיחות פנים משרדית. הדוגמא הזכורה ביותר היתה כשאשר ראובני צירף למשרד את חיים משה והמהלך לא מצא חן בעיני זוהר ארגוב. הזמרים דורשים שהיחס יהיה אישי, שהאמרגן לא יתעסק בדברים אחרים פרט לניהול שלו.

עבודתו של האמרגן מתחלקת לשתי תקופות עיקריות. בתחילת הקריירה הוא אמור לדאוג שהזמר יקבל את הבמה והחשיפה הראויה. הוא עובד על המיתוג ואופן הצגת הזמר. לאחר מכן, כשהזמר הוא כבר דמות מוכרת, האמרגן צריך לדעת למנף ולפתח את ההצלחה. באמצע, זה הזמר. הוא הסחורה עצמה. ברגע שהקהל לא אוהב אותה, שום אמרגן לא יכול לעשות עם זה יותר מדי. האמרגן הוא הצלחת, הזמר הוא המנה.

בתכנית "אולפן שישי" בסוף השבוע האחרון, כשניסה להבין מה גרם להדרדרות בקריירה שלו בשנה האחרונה, אמר הזמר מושיק עפיה שנפילה החלה כשהבריז להפקת העונה השנייה של "חי בלה לה לנד" ולא עלה על הטיסה לארה"ב. מדובר בלא פחות מקשקוש. את הקהל זה ממש לא מעניין כל עוד הוא היה מספק את הסחורה – כלומר, שירים טובים. מכיוון שעפיה לא עשה את זה, הגיעה הנפילה. כבר לפני "חי בלה לה לנד" עפיה לא היה בשיאו. למעשה, התכנית היתה אמורה להחזיר אותו לעניינים, כשאפילו ההברזה עצמו יצרה סביבו מספיק דיבוש מחודש שהוא יכול היה לנצל כגלגל הצלה בדרך אל הקאמבק.

עפיה היה צריך פשוט להסתכל לאמת בפרצוף ולחזור לנקודת ההתחלה – להתחיל להסכים להצעות להופיע במועדונים במקביל להקלטות סביב השעון. גם אם המצב הכלכלי לא מושלם, עבודה במועדונים היתה יכולה לממן את המהלך. במקום זה הוא בחר להסתתר ולהאשים את כל העולם ואשתו (שהיום היא גרושתו), כאילו שלקהל זה משנה. זה הרי אותו קהל שקיבל בזרועות פתוחות מוזיקאים שעשו דברים הרבה יותר חמורים כל עוד הם הוציאו שירים טובים.

לשני יצהרי פשוט יש את זה בערימות. בקליפ החדש שהוציאה לשיר "תכזינה" היא עושה את העבודה יותר מכל דבר אחר. השיר נחמד, הוא מבוסס על רעיון טוב אבל סובל מעודף מילים בפזמון, מה שמקשה עליו להפוך לקליט. ההגשה שלה, הקלילות והחיוניות, זה מה שמוציא מהשיר את המקסימום. הקליפ עשוי היטב מבחינת הסגנון והאווירה למרות שהוא הולך אחד-לאחד על הטקסט ולא נותן לדמיון להפליג.

איזה חיבור בין שני ענקים. דואט אמיתי בין עופר לוי שזוכה לפייט רציני ומאתגר מצידו של יובל טייב העילוי הפייטני. התוצאה הווקאלית עונה על הציפיות. העיבוד המעולה של אלי קשת מאפיל לגמרי על העובדה הבסיסית שהשיר עצמו לא מתרומם.

הכותב והמלחין אבירם דרעי מהמר על שלום קדושים שהוא הדבר הבא. לפי השיר הראשון "מושלמת" אפשר להבין על מה הוא מבסס את ההימור שלו. פשוט זמר מצוין, עם קול בשרי והגשה טובה מאוד. גם העיבוד של צפריר יפרח לוקחת את השיר למקום איכותי. שווה לעקוב.