פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יות' לאגון: "כולנו שוחים בתוך רעל". ראיון

      מחשבות ביזאריות, נבירה במחקרים פסיכיאטריים באינטרנט ומלא דיבורים על רעל. טרבור פאוורס, האיש מאחורי יות' לאגון, מגיע לארץ ורוצה שיפסיקו להשוות אותו לאנימל קולקטיב

      אלבום הבכורה של טרבור פאוורס, הידוע בשם הבמה Youth Lagoon, הקנה לו ב-2011 את תואר אמן השנה של מגזין פיצ'פורק. בחוגי ההייפ הצעיר תואר שכזה מהווה תו תקן שמעלה את המחזיק בו באופן מידי למעמד של כוכב בשמי האינדי. כעת, כשהוא בן 23 ובשיא הפופולריות שלו ועם אלבום חדש באמתחתו, הוא מגיע להופעה ראשונה בישראל שתתקיים ב-5 בנובמבר במועדון הבארבי בתל אביב. מי שהתרגש בחודש שעבר לראות על אותה הבמה את להקת Beach Fossils, כנראה שכבר כוסס ציפורניים בציפייה.

      את אלבום הבכורה המינימליסטי שלו, "The Year of Hibernation", הקליט פאוורס באמצעים ביתיים בחדר השינה שלו באיידהו כשהוא מנגן בכל הכלים, מעבד ומסמפל בעצמו. הסאונד הדרים-פופי, האמביינטי והמעורפל שלו כמעט וכיסה לגמרי את קולו. כתוצאה מכך, קשה היה לפעמים להבין את מילותיו שצופנות בחובן משמעויות אישיות מאוד. וגם כשמצליחים להבין את מילות השירים העוסקים רבות בלחץ נפשי, המכלול עדיין נשאר בגדר חידה.

      יות' לאגון (יח"צ)
      טרבור פאוורס (צילום: יח"צ)

      ההצפנה הזאת באה לידי ביטוי גם באלבום השני שלו, שיצא השנה ושמו "Wondrous Bughouse". לדוגמא, שם השיר הנועל אותו נשמע כמו מונח פסיכולוגי שהוא המציא בתחום החרדה – "Daisyphobia", או בתרגום לעברית - פחד מחרציות. "השיר הזה נכתב כמעין תפילה שלי לאלוהים, קריאה של בן אנוש ליוצרו", הוא מסביר, "החרציות, שהן פרח כל כך נפוץ ויומיומי, מסמלות את היומיומי. לכאורה הן נחמדות ולא מזיקות, אבל גם היומיומי יכול להיות כל כך מפחיד לפעמים".

      בעבר סיפר פאוורס שהראש שלו נוטה לגרור אותו למקומות מפחידים, אבל שהגיע להבנה שאותן מחשבות ביזאריות שיש לו הן לא מה שמגדיר אותו. "בעניין ההגדרה העצמית", הוא אומר, "המוח שלי פשוט נמצא לעיתים תכופות במצב של אקטיביות יתר ומעבד מאה מחשבות שונות בדקה. ישנו איזשהו חלק במוח שלי שמזריק לי מחשבות ורעיונות רעילים. אבל כל הארס הזה לא מגדיר את מי שאני. הדרך שבה אני מגיב ומתמודד עם אותן מחשבות היא אולי זו שמגדירה אותי. מהדרך הזאת מתחיל תהליך היצירה אצלי".

      פאוורס לא מעוניין לחלוק דוגמאות של מחשבות "ביזאריות", כפי שהוא מתאר אותן. "בבקשה לא, זה עניין אישי מאוד", הוא מתחמק. כך גם הכתיבה והמוזיקה של יות' לאגון, מחד מאוד אינטימית ומאידך מרוחקת ושמורה, ממוסכת.

      לטענתו, לרוב האנשים שהחברה מתייגת כמשוגעים ישנה תפישה טובה יותר של העולם, ושזה אולי חלק ממה שגורם לאותם אנשים לכאורה לצאת מדעתם. הוא לא מכחיש כי ייתכן מאוד והוא רואה את עצמו ככזה: "יש את האדם שמצביע על האחר ואומר 'בואנ'ה אתה מתוסבך אחי, יש לך בעיות'", הוא מנסה להסביר, "אבל בדרך כלל מי שחושב שהוא לא מתוסבך ושאין לו בעיות - אני הראשון שאגיד לו - 'בנאדם, אתה צריך עזרה'. הרי, התהליכים הפסיכולוגיים שאנחנו עוברים בעולם מונעים מתוך הרעל שעליו דיברתי קודם. בעולם הזה כולנו שוחים בתוך רעל".

      - אתה נוטה לדבר המון על רעל. הכל בסדר?

      "תראה, אני לא אדם שלילי בשום אופן, זה פשוט שהעולם הזה שאנחנו חיים בו הוא כל כך דפוק, וברגע שמקבלים את זה אפשר להתחיל להפיק מזה תועלת, ללמוד".

      את "Wondrous Bughouse" שמנוגן עם נגנים נוספים על כלים חיים ונשמע הרבה יותר מלא מקודמו, הפיק בן אלן, מי שבין היתר עבד עם אנימל קולקטיב, הרכב שהשפעתו ניכרת על "יות' לאגון". נדמה שנמאס לפאוורס לשמוע את השם "אנימל קולקטיב" נאמר באותו משפט עם "יות' לאגון". "אנשים תמיד עושים השוואות בינינו", הוא אומר. "משום מה זורקים אותנו תמיד באותה קופסת נעליים". עם זאת, ברור שהעניין מחמיא לו, ובהחלט ניתן לציין אותם כהשפעה דומיננטית על הפסיכדליה הלעיתים מבולגנת שלו.

      אם כבר הוא מדבר על ללמוד, "Wondrous Bughouse" עוסק רבות במטא-פיסי. האם ספרים בתחום הזה ובתחומי הפסיכיאטריה והרוח היוו השראה עבורו לכתיבת שירים? התשובה נשמעת תואמת לילדי הדור שגדל אונליין: "פחות ספרים ויותר שיטוט בין מחקרים באינטרנט", הוא עונה. "המון זמן גלישה מבוזבז שהופך בדיעבד להשכלה", מוסיף וצוחק. "בתרבות שבה אנחנו מוקפים בכל כך הרבה מידע כל הזמן, ההרגשה היא שאנחנו מופגזים בדברים מיותרים וחסרי ערך, אבל בסופו של דבר הכל משפיע, במודע או שלא במודע. כל מה שאני מקיף בו את חיי הוא בסיס להשראה".