פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הרימייק ל"קארי" - מי היה צריך את זה?

      רימייק לסרטו של בריאן דה פלמה הוא רעיון מעניין, אבל "קארי" בגרסת 2013 הוא ציטוט מפוהק סצינה אחר סצינה באופן שלא מוסיף שום דבר על המקור - אז בשביל מה התכנסנו בעצם?

      הרימייק ל"קארי" - מי היה צריך את זה?

      כשעושים רימייק, השאלה הראשונה לא צריכה להיות איך. גם לא מה. השאלה היא למה. למה לעשות גירסה נוספת של סרט מוכר? אתם חושבים שהבמאי המקורי פישל ואתם יכולים לעשות את זה יותר טוב? יש לכם טייק משלכם, שונה לחלוטין ומקורי, על אותו החומר? אתם ממש רוצים לעשות הרבה כסף? כולן סיבות טובות.

      אז בשביל מה הרימייק של "קארי" היה טוב? באמת, בשביל מה?

      קלואי מורץ בסרט "קארי" (יח"צ)
      למהההההההההההההה?! (צילום: יח"צ)

      את הגרסה הקולנועית הראשונה של "קארי", המבוסס על ספרו הראשון של סטיבן קינג, ביים בריאן דה פאלמה ‏(בתקופה הטובה שלו, הרבה לפני שהוא התחיל להשפיל את עצמו עם שטויות כמו "תשוקה"), בשנת 1978. זה לא סרט מושלם: הוא צ'יזי, היסטרי ועל גבול הנצלני (זאת היתה תקופה שבה אפשר היה להכניס הרבה יותר עירום לסרט הוליוודי בלי שאף אחד ירים גבה) אבל הוא מוצלח בתחומו ולתקופתו, וכולל כמה סצינות קלאסיות. קארי (סיסי ספייסק, דאז) היא תלמידת תיכון שלרוע מזלה היא בתה של פסיכית דתית קיצונית (פייפר לורי), ובנוסף גם סובלת התעללות מחברותיה לכתה. היא גם מוטנטית, או מכשפה, או משהו: בכל אופן, היא ניחנת בטלקינזיס, היכולת להזיז דברים בכח המחשבה. כשהיא מוזמנת לנשף הפרום, היא מקבלת לראשונה בחייה הזדמנות לחוות חוויות של נערה נורמלית, בעוד אמא שלה מזהירה, ובצדק רב, שהעולם כולו נגדה ושכולם יצחקו עליה. זה נגמר לא טוב.

      על הנייר, הרימייק נשמע דווקא כמו רעיון טוב: הסרט המקורי, כאמור, לא היה איזו יצירת מופת שאסור לגעת בה. קימברלי פירס, הבמאית של "בנים אינם בוכים", יודעת דבר או שנים על ‏עולמם של בני נוער חריגים הסובלים מהתעללות. קלואי גרייס מורץ היא בעלת ניסיון עצום בגילום ‏בנות נוער כאלה בדיוק (חלקים מ"קיק-אס 2" בהשתתפותה יכולים להיחשב לרימייק של "קארי" בפני ‏עצמם). וג'וליאן מור, שמגלמת הפעם את האמא, היא ג'וליאן מור. נשמע כמו סרט שיצלול לצדדים האנושיים יותר של קארי ושל אמה, ושל היחסים ביניהן. סרט אימה, אבל חברתי יותר, אינטליגנטי יותר.

      קארי (יח"צ)
      הקטע המפחיד לא מפחיד. קלואי מורץ מתוך "קארי" (צילום: יח"צ)

      אבל שום דבר מכל זה לא קורה. הסרט, מתברר, הוא לא עיבוד מחדש של הספר, אלא רימייק ישיר של הסרט הישן, שאמנם לא מדקלם את התסריט בדיוק מילה במילה, אבל בהחלט משחזר אותו סצינה אחרי סצינה. רוב השינויים הם לא יותר מעדכונים של הסרט לזמננו, עם אינטרנט, טלפונים סלולריים ותספורות פחות מטופשות. אבל המאכזבות באמת הן קלואי מורץ וג'וליאן מור: הן לא רעות ממש, אבל במקום להסתער על התפקידים שלהן בשיניים חשופות ולקרוע אותם לגזרים, הן דווקא בוחרות להיות מינוריות יותר. הסרט המקורי אולי היה היסטרי, אבל החדש – רגוע מדי. גם התסריט לא נותן הרבה רקע על היחסים בין קארי, אמא וישו, אלא מזדרז לעבור על כל זה כדי להגיע כמה שיותר מהר לקטע המפחיד.

      וזאת הבעיה האחרת – הקטע המפחיד לא מפחיד. בתור סרט אימה, "קארי" החדש פשוט לא עובד. המשימה מעולם לא היתה פשוטה: קארי היא גם גיבורת הסרט וגם המפלצת. אנחנו אמורים לדאוג לשלומה וגם לרצות להשמיד אותה כדי להגן על שלום העולם. אבל סצינות האימה פשוט לא עובדות: הסרט לא מבהיל, לא מבעית, לא מבחיל. אפילו קהל הצופים העצבני ביותר, מהסוג שצורח על כל נוצה שנופלת בסרטי אימה, עלול לשבת בשקט. והתחליף שהסרט מציע להפחדת-הסיום המפורסמת של הסרט המקורי הוא, לא נעים לומר, פתטי.‏

      קארי (יח"צ)
      מיותר לגמרי. ג'וליאן מור וקלואי מורץ מתוך "קארי" (צילום: יח"צ)

      אז בשביל מה כל זה טוב, בעצם? למה לחדש סרט אם אין לכם שום דבר לחדש? "קארי" רחוק מלהיות רימייק האימה הרע ביותר שנעשה אי פעם. דברים מזוויעים באמת כבר הכתימו את שמן של קלאסיקות אימה משנות השבעים והשמונים. ובכל זאת, הוא סרט מיותר במלוא מובן המילה: פשוט אין סיבה לקיומו. אם ראיתם כבר את הסרט הישן, אין לכם שום סיבה לראות את החדש, ואם עוד לא ראיתם אותו, עדיף להשלים את הפער הזה מאשר לצפות ברימייק.

      "קל יותר להיות בריון ומרושע היום". ראיון עם קלואי מורץ לקראת הרימייק של "קארי"

      האם תצפו ב"קארי"? ספרו לנו בפייסבוק