פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "תור: העולם האפל": ראיון בלעדי עם נטלי פורטמן

      לרגל צאת הפרק השני בפנטזיית גיבורי העל "תור", הכוכבת נטלי פורטמן מגלה למה ישראל מקום אידיאלי לקולנוע ולמה קצת עצוב לה שהתחילה את הקריירה שלה בגיל כל כך צעיר. ראיון

      "תור: העולם האפל": ראיון בלעדי עם נטלי פורטמן

      נטלי פורטמן נולדה בירושלים, עברה לארצות הברית ובקרוב תעתיק את מגוריה לפריז, אבל מבחינתה הבית הוא מקום אחד – הקולנוע. "אני בעסק הזה כל כך הרבה שנים, שזירת צילומים כבר מרגישה לי כמו הסביבה הכי טבעית והגיונית", אומרת השחקנית בראיון בלעדי לוואלה! תרבות. "אם נגיד הייתי אריה בגן חיות, והיו צריכים לבנות את הכלוב שלי בצורה שארגיש בה הכי בנוח, הייתי מבקשת שישימו מסביבי מצלמות, עמדות איפור, כיסא במאי וכדומה. זה אולי קצת עצוב שאני מרגישה כך, אבל ככה זה".

      בהתאם לכך, מאז אמצע שנות התשעים, עת פרצה ב"ליאון" קצת אחרי הבת-מצווה שלה, פורטמן אכן לא מפסיקה להסתובב בין זירת צילומים אחת לאחרת. בשנים האחרונות, למשל, ראינו אותה בין השאר ב"ברבור שחור" (2010) עליו זכתה כזכור באוסקר, ובו גם הכירה את בעלה ואבי בנה, הכוריאוגרף הצרפתי בנז'מן מילפיה, בעקבותיו תעבור בקרוב לעיר האורות. כמו כן, חזינו בה בשובר הקופות "תור" (2011), פנטזיית גיבורי על מבית היוצר של מארוול, ובשבוע הבא יעלה בארץ וברחבי תבל ההמשכון של להיט הקומיקס.

      במקרה זה קוראים לו "תור: העולם האפל", וכמו בפעם הקודמת, גם כאן פורטמן מגלמת את דמותה של ג'יין – המדענית הסקסית בתבל, וזוגתו של גיבור-העל שבשמו נקרא הסרט (מגלם אותו, שוב, כריס המסוורת). במקרה זה, היא נאלצת לנסוע עמו לממלכתו שבמרומים, כדי להיאבק יחד איתו באיום חדש וחזק מאי פעם על גורלה. הראיון מתקיים לכבוד הפצת פנטזיית הקומיקס, במלון לונדוני מהודר שבו השחקנית פוגשת אותי עם קבוצה קטנה של עיתונאים מרחבי העולם.

      נטלי פורטמן (GettyImages , איוון גוון)
      מרביצה חזק. נטלי פורטמן בפרמיירת "תור: העולם האפל" בלונדון (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

      כהרגלה, פורטמן עונה בתשובות קצרות, דבר שבדרך כלל מדכדך מראיינים, אך לכל הפחות – היא תמיד עניינית, ואף פעם לא הולכת סחור סחור או מתחכמת. כיאה למי שידועה כאחת הכוכבות הנבונות והמשכילות בהוליווד, התגובות שלה תמציתיות, אך לרוב מלאות דברי טעם.

      כך, למשל, כשהיא מספרת על מה שמוצא חן בעיניה בעיצוב דמותה של ג'יין בסרט – "בדרך כלל, הוליווד קטגורית לגבי הדמויות הנשיות שלה", היא אומרת. "או שהדמות הנשית נשואה לעבודה שלה, או שהיא בכלל לא עובדת; או שהיא רצינית, או שהיא מצחיקה; או שהיא חזקה, או שהיא חלשה. ג'יין, לעומת זאת, אמנם מתייחסת לפעילות שלה כמדענית בשיא הרצינות והתשוקה, ועדיין יש בה צד קליל ונהנתני, והיא גם יכולה להצחיק לפעמים. היא מוכיחה שאפשר לשלב בין ביזנס ופלז'ר. אהבתי גם את מה שעושים בתחילת העלילה: במקום סתם לקפוץ לנקודה בה עצרנו בפרק הראשון וישר להחזיר את ג'יין לזרועות של תור כאילו שאין לה חיים משל עצמה, מראים מה קרה לה בין הסרט הקודם והנוכחי, ומתעכבים על המשך המחקר המדעי שלה".

      -בפרק הזה ג'יין מעורבת בהרבה יותר אקשן, כולל הרבה סטירות שהיא מחלקת. נהנית לסטור לקולגות שלך?

      "כן, זה בהחלט היה פורקן. בתחילה לא באמת הכיתי את השחקנים האחרים, כדי לא להכאיב, אבל אז ראו שאני רק משחקת אותה וזה לא היה יכול לעבור על המסך, אז נדרשתי לסטור להם במלוא הכוח כדי שזה ייראה אמיתי – ואני חושבת שממש כאב להם, גם אם הם לא יודו בזה. בסך הכל נהניתי מכל סצינות הפעולה. בעיקר אהבתי את העובדה שהדמות שלי לא סתם הופכת לאיזה גיבורת-על קשוחה, אלא מעורבת באקשן דרך הפעילות שלה כמדענית".

      -אז את אומרת שהצילומים היו מהנים, אבל האם גם הורגש בהם לחץ מסוים, לאור הציפיות מהסרט לעמוד בסטנדרטים של הפרק הקודם ושל תוצרי מארוול בכלל?

      "האמת שלא. אני אף פעם לא מרגישה לחץ מהכיוונים האלה, וזה התענוג בלהיות שחקן. אין עלייך את האחריות לגבי ההצלחה של הסרט וההשלכות שיהיו לזה על סדרת הסרטים או האולפן. אתה רק דואג לעשות את הסצינות שלך על הצד הטוב ביותר, ומנהלי האולפן והמפיקים דואגים לכל השאר".

      -אם כבר מדברים על הצד של ההפקה, הרי ש"תור", כמו גם "קפטן אמריקה" וכדומה, לפעמים מרגישים כמו אודישן לדמויות שיזכו להשתתף בסדרת "הנוקמים". היית רוצה להשתתף ב"הנוקמים 2"? זה משהו שעלה לדיון בכלל?

      "זה לא עלה לדיון ככל שאני יודעת, אבל זה משהו שמאוד הייתי רוצה לעשות".

      נטלי פורטמן (ספק 500 , ראובן שנייידר)
      "לאן שאתה לא הולך בישראל, תיתקל במשהו מעניין". נטלי פורטמן בארץ (צילום: ראובן שניידר)

      הצעה לככב ב"נוקמים 2" פורטמן לא קיבלה, אבל הוליווד לא מפסיקה להציע לה לגלם דמויות יהודיות. כפי שהתבדחה לאחרונה בראיון למגזין מרי קלייר, בכל פעם שעולה בתעשייה הצורך ללהק דמות יהודית, היא הראשונה ששולחים לה את התסריט. לא חסרות כוכבות אחרות בנות דת משה, למשל סקרלט ג'והנסן ומילה קוניס, אז למה תמיד נטפלים דווקא אליה? "אולי כי אני נראית הרבה יותר יהודיה מסקרלט", אמרה אז.

      מאז ומעולם, פורטמן משתדלת לסרב להצעות שכאלה, אבל בקרוב היא מתחילה קריירה חדשה כבמאית, ודרכה דווקא כן מבקשת להתחבר לשורשיה. בהתאם לזאת, אפשר היה לראות אותה לפני כמה שבועות מסיירת בישראל כדי להתכונן להפקת עבודת הביכורים שלה כקולנוענית - עיבוד ל"סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז, שאמור להצטלם בעיר הבירה במהלך השנה הבאה.

      "הרצון לעבד את הספר של עוז קיים בי כבר הרבה שנים", היא אומרת לי בהקשר לכך. "עכשיו מרגיש לי כמו זמן טוב לעשות זאת, ואני ממש מתרגשת מזה שסוף כל סוף באמת הולך לקרות".

      -כדברייך, אין דבר שאת מכירה טוב יותר מזירות צילום. איך היה להסתובב בארץ ולחפש את המקומות שבהם תצלמי את הסרט שלך?

      "היה נהדר. בישראל, בכל מקום שאליו תלך, תיתקל במשהו מעניין ויפהפה. זו ארץ אידיאלית למצוא בה סיפורים ודימויים".

      -כשחקנית, ראינו אותך בסרטים של וודי אלן, קנת בראנה, לוק בסון, ווס אנדרסון, וונג קר-וואי, מילוש פורמן – בקיצור, באמת שעבדת עם הטובים ביותר. את מרגישה שזה דבר שיתרום עכשיו לך כבמאית?

      "כן, אני חושבת שיש יתרון בלהתחיל כשחקן ואז לעבור מאחורי המצלמה. היתרון הוא שכשחקן, אתה כל הזמן עובר בין במאי אחד לאחר, משהו שלבמאים עצמם מן הסתם אין את הפריבילגיה לעשות. בגלל זה, בכל פעם שהצטלמתי למשהו, תמיד הבמאי היה בא ומבקש ממני לשמוע על הקולנוען הקודם שעבדתי אצלו, להבין איך הוא עושה כך ואיך הוא עושה אחרת. כשחקנית זכיתי להיחשף להרבה טכניקות של הרבה יוצרים, ולקחתי מהם את הדברים הטובים".

      -בקרוב נוכל לראות אותך גם בשני סרטים של טרנס מאליק. איך היתה העבודה עמו? מן הסתם זה שונה עד מאוד מלהצטלם ל"תור".

      "אלה באמת שני הצדדים הכי קיצוניים של הסקאלה – 'תור' זה המקרה הקיצון של הקולנוע המסחרי ומאליק המקרה הקיצון של הקולנוע האמנותי. אהבתי לנדוד בין הקטבים הללו, כי ככה אתה שם לב לדברים שאחרת היו נראים לך מובנים מאליהם. פתאום, בזמן העבודה על 'תור', היה נראה לי מוזר שמבזבזים שעתיים על בניית התאורה, כי אצל מאליק פשוט צילמו בתאורה טבעית, ופתאום כל התפאורות והעושר הגדול היממו אותי. זה טוב לדלג ככה בין סגנונות כל כך שונים של עשייה, זה הופך את העבודה לפחות מונוטונית".

      נטלי פורטמן (צילום מסך)
      "הייתי רוצה להיות בלתי נראית". פורטמן בפרסומת של כריסטיאן דיור (צילום מסך)

      -את עוברת לפריז בעוד כמה חודשים, שם בטח לא יחסרו לך הזדמנויות לעשות קולנוע איכות.

      "אני מקווה שזה באמת יקרה. הצרפתית שלי סבירה, לא יותר, אבל אני יכולה להסתדר והיא גם תשתפר. אני נרגשת מן המעבר".


      -לקראת סיכום, את ודאי מתורגלת בזה שיש את השאלה שתמיד מציגים בהקשר של סרטים כאלה. אז אם כך - לו היית יכולה לקבל כוח-על אחד, במה היית בוחרת?

      "הייתי רוצה להיות בלתי-נראית, זה היה מקל עליי".

      -לא קלה התהילה, הא?

      "לא, אבל לא הייתי מעזה להתלונן עליה. יכולים הרי לקרות לך דברים הרבה יותר נוראיים בחיים מאשר תהילה. כך או כך, זה בכל זאת גם עוזר לפעמים – כשאני מוצאת מקום במסעדה מבוקשת, אני ממש לא מתלוננת על הפרסום שלי".

      -הזכייה באוסקר שינתה משהו מהבחינה הזו? מכירים אותך יותר? מכבדים אותך יותר? מציעים לך פרויקטים מסוג אחר?

      "הו, לא לא. הזכייה באוסקר ממש לא השפיעה על כלום. הכל אותו דבר כמו שהיה לפניה".

      מצפים לפרק הבא בסדרת סרטי "תור"? ספרו לנו בפייסבוק