ביום הולדתו ה-21, אביו של טים מזמן אותו אליו ומספר לו דבר מדהים: הוא כמו כל הגברים בשושלת משפחתו יכול לנסוע בזמן. כל מה שהוא צריך זה לחשוב על רגע כלשהו בעברו, והוא יהיה שם, חופשי לחיות מחדש את העבר ולתקן את הטעויות הקטנות או הגדולות שעשה. טים מגלה שהוא בעל היכולת שעליה אנחנו יכולים רק לחלום: הזדמנות שניה, שלישית, רביעית וחמישית, לכל רגע בחיים. הוא יכול לחיות בלי השלכות ובלי סיכונים, בידיעה שכל טעות שהוא יעשה היא הפיכה.
בהתחלה, טים משתמש ביכולת המופלאה הזאת לצרכים אגואיסטיים - לעזור רק לעצמו ולקרוביו, לתקן טעויות ולהשיג בחורות. אבל בהמשך, כמובן, הוא לומד שעם כח גדול באה אחריות גדולה, ומחליט להשתמש בכוחותיו המיוחדים כדי לעזור לאחרים ולהפוך את העולם למקום טוב יותר. סליחה, רגע, לא: כל זה קורה אולי בסרט אחר. ב"כל הזמן שבעולם", טים ממשיך להשתמש בכוחותיו כדי לעזור רק לעצמו ולקרוביו, לתקן טעויות ולהשיג בחורות.
טים (דומנל גליסן) מנהל את חייו כגיבור קומדיה רומנטית בריטית מתוקה, כמו, נאמר, "נוטינג היל" או "אהבה זה כל הסיפור" וזה בעצם לא מפתיע, כי הבמאי והתסריטאי ריצ'רד קרטיס הוא יוצר שני הסרטים האלה. לטים יש אבא מגניב (ביל ניי) ואחות מגניבה, וכולם גרים בבית יפה על שפת הים היפהפיה בויילס. הוא פוגש את נערת חלומותיו, מגלה שהיא לא היתה האחת אחרי הכל, פוגש את נערת חלומותיו שוב. רייצ'ל מקאדמס היא מקסימה בתכלית הדמות שלה היא אולי לא מופת לאישיות מורכבת, אבל היא כזאת חיננית שמה זה כבר משנה. דברים מצחיקים קורים, יש מפגשים מביכים עם הורים ותאונות של נימוס בריטי, וכמה בדיחות מוצלחות מאוד, שלרובן אין שום קשר למסע בזמן.
למי שהגיע לסרט בשביל המסע בזמן, זה הופך את חווית הצפיה בסרט למותחת באופן משונה. בדרך כלל, כשאנשים בסרט מאושרים בשלב מוקדם מדי, זה סימן רע. הרי אף אחד לא עושה סרטים על אנשים שמחים ומאושרים ששום דבר רע לא קורה להם; אם המצב סבבה, זה אומר שמשהו רע הולך לקרות. וככל שאתה יותר מאושר, זה אומר שמה שעומד לקרות יהיה נורא יותר. וכשיש לאנשים כח עצום, ברור שהם יצטרכו ללמוד בדרך הקשה לא לנצל אותו לרעה, או אפילו לוותר עליו. "כל הזמן שבעולם" הוא סרט על איש עם כח עצום שמשיג את מה שהוא רוצה כל הזמן, ומאושר רוב הזמן, ושום דבר נורא לא קורה. יש כמה תקלות קטנות בדרך אל האושר, כמובן, אבל שום דבר שקצת מסע בזמן לא יכול לתקן. בגדול, זה סרט על אנשים שמחים ומאושרים ששום דבר רע לא קורה להם. ובתור סרט על אנשים שמחים, הוא נהדר. סתם סוכריה לעידוד מצב הרוח. אבל, רגע, מה עם כל העסק הזה של המסע אל העבר?
היכולת של טים הרי מעלה המון שאלות מכל הסוגים - מעשיות ומוסריות. איך בדיוק עובד העסק הזה? כשאתה חוזר להווה אחרי שעשית שינוי בעבר, מה קורה לעולם? מה קורה לך? אתה מקבל בבת אחת את כל הזכרונות של הפרטים שהשתנו באותה תקופה? ומה עם האנשים בגרסה האחרת של המציאות, ששינית האם הם מפסיקים להתקיים, או ממשיכים לחיות באיזה קו-זמן מקביל שנטשת לנצח? האם מותר לאדם שמחזיק בכח אדיר כזה לנצל את זה לצרכי עצמו בלבד, במקום, נאמר, לשלוח הודעות מראש אל הנוכחים באסונות ולהציל אלפי חיי אדם? העובדה שטים מנצל ידע שלאדם רגיל לא היתה אפשרות להשיג, ונוסף לכך משקר לאהובתו בפרצוף, כדי להגיע אליה איך בדיוק זה מוסרי?
אלה שאלות מעניינות ואף מטרידות והסרט לא נוגע בהן עם מקל. התעלמות גמורה ומוחלטת. ההשלכות של המסע בזמן הולכות והופכות להיות מסובכות מטרידות יותר ויותר ככל שהסרט מתקדם והסרט מסרב להתייחס אליהן בשום רמה. זה כנראה סרט המסע בזמן הכי פחות דרמטי שנוצר מעולם.
ואולי זה לא רע. יש לנו מספיק דרמה בחיים, לא תמיד אנחנו צריכים עוד. השאלה העיקרית לגבי "כל הזמן שבעולם" היא למה היה צריך להכניס מסע בזמן אל סרט שלא עושה איתו שום דבר מעניין. למה להכניס מדע בדיוני לסרט שכל מה שהוא רוצה להיות זה קומדיה רומנטית? אבל אם כל מה שרציתם זה קומדיה רומנטית, הסרט עושה את העבודה נהדר. "כל הזמן שבעולם" הוא צמר גפן מתוק - סוכר טהור ואוורירי, בלי שמץ של ערך תזונתי. אבל לפעמים סוכר טהור זה מה שבא לך, ושהערכים התזונתיים ילכו לעזאזל, אז שיהיה בתיאבון.