"תור: העולם האפל": הבמאי של "משחקי הכס" מגלה את הוליווד

עד כמה שנהוג להכריז על סגירת הפערים בין הטלוויזיה לקולנוע, בדבר אחד המסך הקטן עדיין נחות לעומת זה הגדול: בשעה שיוצרים של סרטים מהוללים זוכים לפרסום ולהערכה על פועלם, הרי שאפילו בתור הזהב הטלוויזיוני הנוכחי, גם הבמאים של הסדרות המצליחות ביותר לא עשו לעצמם שם בציבור הרחב ואפילו לא בתקשורת.

אחת הדוגמאות הטובות לכך היא אלן טיילור – היוצר האמריקאי, שבקרוב ייכנס לשנות החמישים לחיייו, ביים את הפרק הראשון של "מד מן" וכן פרקים רבים במרבית הסדרות המשמעותיות ביותר של התקופה, ובראשן "משחקי הכס", "הסופרנוס", "סקס והעיר הגדולה", "דדווד", "רומא", "אוז" ו"רצח מאדום לשחור". למרות כל זה, ספק אם אפילו שוחרי הטלוויזיה האדוקים ביותר ידעו לקשר בינו ובין העבודות עליהן חתום, כך שהשם שלו נותר אלמוני למדי והוא היה יכול להירשם בחדרי מלון בלי שהפקיד יניד עפעף.

כל זה אולי ישתנה עכשיו – כיוון שטיילור, שבתחילת דרכו ולפני שגשוגו בטלוויזיה ביים שני סרטים עלילתיים ארוכים זניחים למדי, שב כעת לעולם הקולנוע, ועשה זאת בגדול. היוצר חתום על פנטזיית גיבורי-העל "תור: העולם האפל", תוצר טרי מן המכונה המשומנת של מארוול, שהגיע בשבוע שעבר לבתי הקולנוע בארץ וברחבי העולם וכבר מרסק את הקופות. אז מן הסתם הוא לא איכותי כמו "מד מן", אבל לפחות במקרה שלו, שמים לב לשם של הבמאי כשעולות הכותרות.

המעבר מ-HBO לאחד המנגנונים הכי מחושבים בהוליווד זימן לטיילור חוויה שונה לגמרי ממה שהכיר בטלוויזיה, והרבה פחות עצמאית. לאורך הצילומים, הטוויטר עשה מטעמים מחילוקי הדעות בינו לבין ראשי מארוול, וברשתות החברתיות הפיצו את השמועה שהסכסוך כמעט והגיע לכדי פיטורים. במפגש שנערך לפני כשבועיים במלון לונדוני עם קבוצה קטנה של עיתונאים מרחבי העולם, ובהם אני, מכחיש הבמאי את התיאוריה הקיצונית הזו. עם זאת, הוא מודה כי בינו למפיקים היו שלל מחלוקות – על איך שהפתיחה צריכה להיראות, על איך שהמוזיקה המקורית צריכה להישמע, על הקטעים שמגיעים לאחר הכותרות וכיוצא בזה. בסופו של דבר, ידם של מעסיקיו תמיד היתה על העליונה, אבל הקולנוען לא מוחה על כך – "מארוול יודעים מה שהם עושים. יש להם מודל כלכלי שכבר הוכיח את עצמו בשלל סרטים קודם לכן. אין מה להתווכח איתם, כי השיטה שלהם עובדת", הוא מצהיר בראיון לוואלה! תרבות.

על כל הדברים הללו מדבר טיילור בפתיחות גמורה. הוא איש צנוע, נדיב ואדיב שלא מתחמק משאלות, ומעניק להן תשובות כנות וענייניות. כך, למשל, הקולנוען אינו מהסס לחשוף בפנינו את תהליך העבודה על הסרט, בו הגיבור השמימי (כריס המסוורת) נדרש להתאחד עם אהובתו האנושית (נטלי פורטמו) ועם אחיו הזדוני (טום הידלסטון) כדי לסלק איום משוכלל מתמיד על ממלכתו. "הטלוויזיה היא אמנות ששייכת לכותבים, והתסריט הוא תמיד הדבר הראשון שעל השולחן, אבל כאן בכלל יצאנו לדרך בלי תסריט מוכן. עבדנו על האפקטים ועל הכוריאוגרפיה של הקרבות לפני שהיה סיפור ודיאלוגים".

באמת? מתחילים הפקה של מאות מיליוני דולרים בלי תסריט?

"ככה זה, לפחות אצל מארוול, כי הדגש הוא על הראוותנות של השואו, על הסדר גודל של ההפקה. את הכל אצלם עושים בו זמנית – מלהקים בזמן שכותבים את התסריט, משרטטים איך ייראו הסצינות בזמן שכותבים את הדיאלוגים. במובן מסוים, זה דווקא מעניק לי כיוצר יותר חופש, כי הכל דינמי ובתנועה, הכל גמיש ועם הכל אני יכול לשחק. אז זה חופש, אבל זה חופש מפחיד, כמו כשאתה נופל ממטוס".

לא הרגשת שהחופש הזה מוגבל בידי הרשתות החברתיות? במהלך הצילומים נראה היה שיש לא מעט חשבונות טוויטר שעוקבים ומבקרים כל צעד שלכם.

"האינטרנט היום הוא מבחן אישיות. זה מחזיר אותך לימי התיכון, שהלכת במסדרון ויכולת לשמוע שמרכלים עליך. בתחילה זה מחמיא, עד שמתחילים להגיד דברים רעים – לי זה קרה כשהמציאו בטוויטר שהולכים לפטר אותי מהסרט, ואמרתי לעצמי, 'אוקיי, הנה הצד האפל של האינטרנט'. הרשתות החברתיות משכללות את אמנות הלינץ '- תראה מה עשו לבן אפלק ברגע שהכריזו עליו כבאטמן החדש. עם זאת, בסך הכל, הפידבק היה חיובי מבחינתי. לפחות בכל הקשור למארוול ולתוצרים שלה, עומד מולנו קהל שמלא באנשים שממש אכפת להם ממה שהולך לקרות, ורובם גם נותנים לך את מאה ימי החסד, ומאמינים שתביא להם משהו טוב. בסך הכל, אני חושב שהדבר הכי נכון מבחינתי יהיה פשוט לא לקרוא את מה שכותבים עליי ועל הסרטים שלי, לא בזמן אמת ולא בדיעבד, אבל כרגע זה חזק ממני ואני קורא הכל".

בהנחה שטיילור אכן לא התאפק וקרא את הביקורות שהתפרסמו על "תור: העולם האפל" ואת תגובות הקהל לו, בסך הכל הוא יכול היה להיות מרוצה – הפידבק לפנטזיית הקומיקס חיובי למדי, ובעיקר קיים קונצנזוס שמדובר בסרט הכי מצחיק עד כה של מארוול. מידות ההומור שבו מפתיעות למדי, שכן מהבמאי של "משחקי הכס" אפשר היה דווקא לצפות שייקח את התוצאה לכיוון אפל ומדמם יותר. אז מה פתאום דווקא הוא שילב כל כך הרבה הומור?

"האמת היא שרציתי בכלל לעשות טרגדיה אפלה, אבל פישלתי ובטעות יצאה לי קומדיה פרועה", אומר טיילור בתגובה לכך, ומיד מבהיר – "סתם, סתם, זו בדיחה כמובן. אני כל הזמן מספר את הבדיחה הזו ואנשים לא מבינים שאני מתלוצץ, אני מקווה שתבין שלא התכוונתי ברצינות".

ברור, ברור, אבל ברצינות – איך זה שדווקא אתה עשית משהו כל כך מצחיק?

"אני חושב שדווקא בגלל שכן לקחנו את הסרט למקומות קצת יותר אפלים, עם יותר קרבות, עם יותר דמויות שמתות ועם יותר אחריות על הגב של תור – אז היה צריך מנגד לאזן את זה גם ביותר קומדיה והומור. אז על כל מישהו שמת יש בדיחה, כי ככה זה – בעולם של מארוול חייבים איזון".

נראה שחלק מהבדיחות הן תוצר של אלתור – האם זה אכן היה כך?

"בגדול כן. יותר נכון להגיד – זה לא שאילתרנו, אלא שהיינו פתוחים לכל ניסיון להכניס בדיחה, והרבה פעמים הן נולדו באופן טבעי בזמן הצילומים. סתם לדוגמה, יש את הקטע שכריס נכנס לדירה ושם את הפטיש שלו על המתלה בכניסה. זה לא היה בתסריט, אבל כשכריס התחיל לצלם את הסצינה הזו ושם לב שהוא תקוע עם הפטיש ביד, אז הוא אמר לעצמו 'בוא ניפטר ממנו, זה מה שכל אחד אחר היה עושה במצב הזה'. בשנייה שהוא עשה זאת, הבנו שזה הדבר הנכון לעשות. במהלך הצילומים, קרו עוד דברים בסגנון הזה".

מה למשל?

"למשל, אם לחזור למשהו שדיברנו עליו קודם, אלתרנו קצת בהשפעת האינטרנט: כשצילמנו סצינת קרב בגריניץ', היו בסביבה ילדים מהבית ספר הסמוך שקלטו אותנו, צילמו אותנו וישר העלו את הווידאו לאינסטגרם, ואז הוספנו לתסריט קטע שבו תלמידים נתקלים בתור, מצלמים אותו ומיד מעלים את זה לרשתות החברתיות. זו האינטרקאטיביות החדשה של עולם הקולנוע: אנחנו מסתכלים על הקהל שמסתכל עלינו, ומתוך הדיאלוג הזה נולדות בסרט סצינות שלא היו מלכתחילה בתסריט".

לפני סיום, כיאה להיותו של טיילור ייבוא טלוויזיוני לוהט בשמי הוליווד, עולה השאלה – כיצד לדעתו, יכולים המסך הגדול והקטן לנהל דו-קיום ולהשלים זה את זה בעתיד? "אני מרקסיסט", הוא מעז להצהיר בתגובה, מה שבשנות החמישים היה עולה לו בגירושו מתעשיית הקולנוע. "לכן, אני מאמין שהכל תלוי בתנאים כלכליים, ובגלל התנאים האלה, הכתיבה החכמה עברה לטלוויזיה. הכישרונות הכי גדולים, גם בכתיבה וגם במשחק, רוצים להיות במסך הקטן. היום, בגלל המודל הכלכלי שנוצר, אפשר או לעשות סרט שלא עולה כלום ולא מיועד לאף אחד, או סרט שעולה טריליון דולר ויפנה לקהל רחב. לעומת זאת, אי אפשר לעשות שום דבר באמצע. אי אפשר לעשות סרטים עם תקציב בינוני, אי אפשר לעשות סרטים שפונים לקהל איכותי אך קטן, אז מי שרוצה לעשות דברים חכמים צריך ללכת לטלוויזיה. אני מקווה שמתישהו ימצאו מודל כלכלי שייתן במה לכתיבה חכמה גם במסך הגדול, ואני מקווה שהקריירה שלי תדלג בין הטלוויזיה לקולנוע, כי בשניהם יש פוטנציאלית דברים טובים".

כרגע נראה שאתה הולך להמשיך בקולנוע במלוא הכוח, לא?
אם נחזור לסוגיית השמועות האינטרנטיות, עכשיו הטוויטר טוען שאתה הולך לביים את הפרק החדש בסדרת "שליחות קטלנית". זה נכון? האם גם שוורצנגר יהיה בו?

"היתה לי פגישה אחת בנושא, וישר עשו מזה כאילו שחתמתי. לא, שום דבר עוד לא סגור. כרגע אני לא הבן אדם שמוסמך לתת תשובות רשמיות בנושא, לא לגבי ולא לגבי שוורצנגר, אני רק יכול להגיד שעוד מוקדם להגיד משהו קונקרטי".