וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"כוח משיכה": סרט שלא ראיתם כמותו מעולם

7.11.2013 / 6:24

אז התסריט של "כוח משיכה" קצת גנרי – אז מה? הסרט החדש והמדהים של אלפונסו קוארון הוא הדבר הכי קרוב שאי פעם תחוו למסע אמיתי בחלל – ועוד עם סנדרה בולוק וג'ורג' קלוני

יח"צ - חד פעמי

טכנית, "כוח משיכה" הוא כנראה הסרט המדהים ביותר שנוצר אי פעם.‏

האמירה הזאת לא כוללת שום היפרבולה או הגזמה. את הסרט הזה אי אפשר היה ליצור עד היום, ‏כי הטכנולוגיה המאפשרת אותו לא היתה קיימת. הסרט נקרא על שם מה שאין בו: הוא מתרחש ‏כולו בחלל, בתנאים של חוסר כבידה. על פני כדור הארץ, כידוע, יש כבידה, וליצור סרט שלם שבו ‏רגליהם של אנשים לא נוגעות ברצפה ודברים לא נופלים כשעוזבים אותם – בלי ממש לצאת לחלל ‏‏– הוא אתגר טכני כל כך עצום שעד היום אף אחד אפילו לא ניסה אותו. עם יוצאים מהכלל בודדים ‏מאוד, כל סרטי החלל שנעשו עד היום הניחו את קיומה של כבידה מלאכותית, וסצינות חוסר ‏הכבידה, אם היו כאלה, היו בודדות. הסביבה הבלתי אפשרית הזאת היא לא כל האתגר שהסרט ‏לקח על עצמו: הבמאי אלפונסו קוארון והצלם עמנואל לובצקי מצלמים את הסרט כולו כרצף אחד ‏בלתי מופרע, כמעט בזמן אמיתי, בשוטים ארוכים בטירוף שבהם המצלמה עושה תרגילי ‏אקרובטיקה שהיו מכניסים אותה לנבחרת האולימפית בהתעמלות אמנותית. שוט הפתיחה של "כוח ‏משיכה" לבדו – 17 דקות ארכו – הוא מסובך לביצוע הרבה יותר מכמה שוברי קופות עתירי תקציב ‏באורך מלא.‏

אוקיי, תגידו, אבל מה כל זה אומר בעברית? מה שזה אומר זה: תחזיקו חזק. "כוח משיכה" הוא ‏הדבר הכי קרוב לשהייה בחלל שתוכלו לחוות בלי לעזוב באמת את קליפת כדור הארץ שאליה אתם ‏צמודים. הוא מרהיב, הוא מפחיד, הוא עוצר נשימה במובן המילולי ביותר של המילה. ‏

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
אתם הולכים להסתחרר. "כוח משיכה"/מערכת וואלה, צילום מסך

הקלישאה "הסרט הזה הוא רכבת הרים" מחייבת שימוש כאן: כמו נסיעה ברכבת הרים, הסרט ‏זורק אתכם בתוך כמה דקות מתחילתו אל תוך נפילה חופשית, ואז מטלטל אתכם לכל הכיוונים ‏והופך אתכם עם הראש למטה, בכוונה ברורה לגרום לכם לסחרחורת. לרכבת הרים אין ‏אקספוזיציה, אין סיפור רקע או הפסקות כדי לנוח באמצע – וכך הסרט הזה בנוי. בתחילת הסרט ‏אנחנו פוגשים את זוג האסטרונאוטים, סנדרה בולוק וג'ורג' קלוני, שנמצאים במשימת תיקון של ‏טלסקופ החלל, ועוד לפני שאתם מספיקים להגיד "היי, אנחנו בחלל, היי, בעצם קצת מפחיד פה" – ‏דברים מתחילים להתפוצץ. שברי לוויין שהתרסק מעיפים את שני האסטרונאוטים לעמקי החלל ‏ומפרידים ביניהם, ומאותה שניה הסרט הוא מרוץ נגד הזמן ונגד החמצן האוזל, מתחנת חלל אחת ‏לאחרת, בניסיון נואש לחזור לכדור הארץ בחתיכה אחת. אנחנו לא רואים את צוות השליטה על ‏הקרקע שמנסה לתקשר איתם; אנחנו לא רואים פלאשבקים לעברם; אנחנו אפילו לא זוכים לראות ‏את שגרת יומם במעבורת החלל לפני שהם יוצאים למשימה הגורלית. 90 דקות של הישרדות, נטו. ‏ובמשך כל אותו הזמן, היקום, שכנראה ראה את "הכל אודות סטיב" והתעצבן, מחליט לחסל את ‏סנדרה בולוק וזורק עליה את כל מה שרק אפשר.‏

אף סרט עד היום לא הכניס אתכם לתוך חליפת חלל כמו הסרט הזה. עריכת הסאונד המאתגרת ‏‏(עוד נקודה ייחודית בסרט: הוא מהבודדים המכירים בכך שבחלל איש אינו יכול לשמוע אותך צורח, ‏וגם אם דברים ענקיים מתרסקים בקרבתך – הם לא משמיעים קול) היא מופתית, הצבת המצלמה ‏בין האלמנטים שזזים בחלל תלת-מימדי נהדרת. זה אחד הסרטים הבודדים שלא רק אפשר, אלא ‏צריך לראות בתלת-מימד: העומק הופך את הוורטיגו למוחשי עוד יותר. בקיצור: מבחינה טכנית ‏הסרט הזה הוא יצירת מופת.‏

sheen-shitof

עוד בוואלה

מה אתם יודעים על המשפחות של הכדורגלנים? שחקו עכשיו.

תוכן שיווקי
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
מכניס אתכם לחליפת החלל. "כוח משיכה"/מערכת וואלה, צילום מסך

ומבחינות אחרות? עלילה, תסריט, רגשות וכאלה? הוא טוב.‏

אחרי כל ההתלהבות זה אולי נשמע קצת כמו נחיתה קשה לקרקע, אבל זה רק בגלל הגבהים ‏האדירים שמהם הגענו. כמו כל סרט אסונות מוצלח, "כוח משיכה" מעביר את הגיבורים שלו לא רק ‏מכשולים פיזיים, אלא גם רגשיים. התסריט עושה את העבודה, אבל ניכר שהכוונה של יוצרי הסרט ‏היתה קודם כל ליצור רכבת-הרים מלהיבה, ורק אחר כך לחשוב איך מוסיפים לזה מוטיב רגשי או ‏מטאפורי – ולא להיפך. מה לעשות, יש גבול לעומק שאפשר להגיע אליו בתוך 90 דקות בזמן ‏שאתה עסוק בהימלטות משברי לוויינים וצניחה חופשית מגובה 300 קילומטר. לדמות של סנדרה ‏בולוק הוצמדה טראומה שאמנם עובדת במסגרת הסרט, אבל נשמעת קצת גנרית מדי וצפויה מדי; ‏המסלול הרגשי שהיא עוברת במהלך הסרט די פשטני. דימויים של דת ולידה מחדש מופיעים ‏לאורך הסרט בלי הרבה עדינות, ועשויים להיראות גסים ומובנים מאליהם. כל זה לא אומר ‏שהתסריט אינו כתוב היטב, רק שהוא לא עומד באותם סטנדרטים כמו הצדדים הטכניים של הסרט ‏‏- רוצה לומר, הוא לא אחד ההישגים הגדולים בתולדות הקולנוע.‏

את מה שהפעלולים הוויזואליים לא עושים, עושה סנדרה בולוק. על בולוק הוטלה בסרט הזה אחת ‏המשימות הקשות ביותר שאפשר לתת לשחקן: להיות לבד. לאורך חלק גדול מהסרט דמותה של ‏בולוק נמצאת הכי לבד שיצור אנושי יכול להיות. לא רק שהיא האדם היחיד על המסך – הפנים שלה ‏הן האלמנט ה"אמיתי" היחיד בסצינות שעשויות כמעט לחלוטין מאנימציה ממוחשבת. בקיצור, ‏בולוק היא העוגן הרגשי היחיד בסרט, היא לבדה צריכה להפוך את הסרט מאוסף פעלולים לסיפור ‏על בנאדם, והיא עוברת את המבחן הזה בהצטיינות. כן, היא צריכה בעיקר לפחד ולהתנשם ‏בכבדות, אבל לא קל לפחד ולהתנשם בכבדות סרט שלם בלי לגרום לקהל לרצות להעיף אותך ‏לכיוון הכללי של פרוקסימה קנטאורי. ג'ורג' קלוני מתאמץ הרבה פחות: גם בעמקי החלל, הוא ‏פשוט ג'ורג' קלוני, מקסים ובטוח בעצמו כהרגלו, רק שהפעם יש לו גם ג'ט-פאק.‏

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
עוברת בהצטיינות. סנדרה בולוק ב"כוח משיכה"/מערכת וואלה, צילום מסך

בערך פעם או פעמיים בעשור מגיע סרט פורץ דרך במלוא מובן המילה, סרט שאנשים הולכים ‏לראות פשוט בגלל שדבר כזה הם לא ראו. "פארק היורה" היה כזה. גם "מטריקס" ו"אווטאר". "כוח ‏משיכה" מצטרף לרשימה: סרט שנותן חוויה שפשוט לא חוויתם באף סרט עד היום. לכו לראות ‏אותו על המסך הגדול ביותר בסביבה.‏

מה אתם חשבתם על "כוח משיכה"? דברו על זה בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully