"גשם של פלאפל" היה סרט ממש מצחיק. הוא היה מבוסס על רעיון מגוחך באופן נפלא - ממציא הופך מים לאוכל, ומנות אקסטרה-לארג' מתחילות לרדת מהשמים. הוא היה מאוכלס בדמויות חמודות ורעיונות ויזואליים מופרעים, מלא בבדיחות נונסנס ומשחקי מילים, והכל היה אנרגטי וכאוטי כל כך שנראה כאילו כל העולם עשוי מסוכריות קופצות. זה היה ממש כיף. בין האנשים שמסכימים על כך ש"גשם של פלאפל" היה סרט ממש מצחיק נמצאים מפיקי "גשם של פלאפל 2", כפי שניכר מהעובדה שהם ניסו לעשות שוב את אותו סרט. וכמובן, כשמספרים בדיחה פעם שניה זה יוצא פחות מוצלח.
בתחילת הסרט, כל תושבי האי הקטן התפנו ממנו בעוד הוא מנוקה משיירי אוכל, אבל מתברר שהמכונה לייצור אוכל עדיין עובדת. האי הקטן הפך לג'ונגל קולינרי, ובו משוטטות גם חיות-אוכל: צ'יזבורגרים טורפים, דינוזאורי בצל, טאקוזילה ועוד המון חיות שעובדות בעיקר בתור משחקי מילים באנגלית. פלינט לוקווד, גיבור הסרט הראשון, חוזר לשם כדי לנסות שוב לכבות את המכונה, הפעם בחסות אליל הנעורים שלו, הממציא צ'סטר וי, שרוצה את המכשיר למטרותיו הנלוזות. לוקווד לוקח איתו את הקוף שלו, את אבא שלו, את חברתו החזאית סם ספארקס, את הצלם שלה, את השוטר הביריון ואת הטיפוס ההוא שכל הזמן מחופש לתרנגולת משום מה.
למה בעצם כל הדמויות האלה היו צריכות להצטרף למסע? לרובן אין ממש תפקיד, מלבד כמה תפרי עלילות משנה שנתפרו במיוחד כדי לתרץ את נוכחותן. התשובה האמיתית, כמובן, היא שהן שם משום שהן היו פופולריות (ובצדק), בסרט הראשון. אותו הדבר נכון לגבי רבות מהבדיחות החוזרות מהסרט הראשון: העכברושים עם הכנפיים; הקוף סטיב אומר "סטיב!"; הטלויזיה בעלת הרגליים כל אלה באמת היו מצחיקים בשנת 2011. הסרט הקודם הרשה לעצמו לחזור על אותו גאג בדיוק מספיק פעמים כדי שהוא לא יימאס; הסרט החדש מכפיל את המספר הזה. בפעם העשרים וחמש שבה סטיב אומר "סטיב!" זאת כבר לא בדיחה, אלא רעש רקע. גם סגנון האנימציה עם תנועות הגוף המוגזמות והפתאומיות, ונופי האוכל הצבעוניים, משוחזרים כאן היטב - עדיין חביבים, אבל כבר ראינו את זה.
התוספת של הסרט למקור מתמצה בעיקר בשני תחומים. הראשון הוא חיות האוכל - הרבה צורות להפוך מנות אוכל לגן חיות, שילדים יוכלו לשחזר מאוחר יותר בארוחת הערב, לצערם הרב של הוריהם. החיות האלה חביבות מאוד, אבל הן בדיחה של זבנג וגמרנו: בפעם הראשונה שבה רואים צ'יזבורגר טורף מתנועע על רגלי צ'יפס, זה משעשע. בפעם השניה והשלישית, זאת כבר לא בדיחה, זה רק צ'יזבורגר. המוצלחים מבין חיות האוכל הם שבט חמוצי הפרא, שמזכירים את המיניונים מ"גנוב על הירח" אם היו משרים אותם במי מלח. החידוש האחר של סרט ההמשך הוא התעשייה של הממציא צ'סטר וי, מין הכלאה של סטיב ג'ובס וסלמנדרה. גם הוא מאוד משעשע כבדיחה של חמש דקות, אבל מעיק כשמתברר שהוא עומד להפוך לדמות קבועה לאורך כל הסרט.
הסרט מוצג אך ורק בדיבוב לעברית, וזו בעיה. לא שהדיבוב העברי רע, אבל חלק עצום מהבדיחות בסרט מבוססות על משחקי מילים באנגלית שבלתי אפשרי לתרגם לעברית. מספיק לצפות בטריילר האנגלי כדי להיווכח כמה מההומור של הסרט פשוט לא עובד בעברית: דברים שהיו במקור בדיחות הפכו בעברית להצהרות פשוטות. המשפט "There's a leek in the boat!" הפך ל"מי נתן לכרישה רישיון?"; כשלוקווד מצהיר "Piece of Cake!" באנגלית, בעברית הוא אומר "נעשיתי רעב". אין מה להאשים את המתרגמים, שעשו מה שאפשר ומגיע להם צל"ש מיוחד על תרגום "B.S.U.S.B." ל-"זי.בי.יו.אס.בי" אבל חלק גדול מההומור של הסרט פשוט אובד בתרגום.
למרות הכל "גשם של פלאפל 2" הוא דרך לא מזיקה להעביר בוקר בקולנוע. אבל במחי סרט אחד "גשם של פלאפל" הפך ממשהו מקורי ומרענן שמבוגרים יכולים ליהנות ממנו לפחות כמו הילדים - לפרנצ'ייז ממוחזר ועייף לבקרי חנוכה. בטח גם בסרט השלישי יופיעו אותן דמויות עם אותן בדיחות, ושוב נשמע "סטיב!".
האם תצפו ב"גשם של פלאפל 2"? ספרו לנו בפייסבוק