אריק איינשטיין - פסקול חייו. האזינו

"אריק אינשטיין הלך לעולמו". המשפט הזה מהדהד במוח הישראלי, קודח, טורדני, בלתי נתפס. כך לא נראה מות גיבורים. זו דרכו של אריק, שהתנער כמעט בתוקפנות מהתארים וניסה לצלול לאוקיינוס האינסופי של האנטי-גיבורים, להסיט את אור הזרקורים לקודקודו של אחר. במשך שנים הוא עשה את מה שלימים יסרב בתוקף לעשות – לעלות על במה ולשיר. אינשטיין הרטיב את גרונו במשקאות חריפים ונע בקושי לכיוון המיקרופון, כשהוא נעזר בחבריו. אחר כך, כשכל חולשותיו מובילות לשם, הוא נכנע לפיק ברכיים ולא דרך באצטדיוני ענק. בצער או בשמחה, ההתנערות לא עבדה לו. שירת האולפן הספיקה בכדי שגם במאה ה-21, אחרי 50 שנות פעילות, הוא יוכתר כאגדה חיה.

סיקור מיוחד: אריק איינשטיין הלך לעולמו. כל הכתבות

אריק נולד וגדל בתל אביב. בניגוד לכוונותיו אך בעידוד אביו - נבחן ללהקת הנח"ל, כשחיים טופול ואורי זוהר קיבלו את החייל הצעיר לאנסמבל הצבאי. כבר אז היה ברור שקול הבריטון הרך, אינו יכול לדאוג אך ורק למילוי ההרמוני – ובמהרה הפך לסוליסט. בין השירים המפורסמים, שגם זלגו לרדיו של סוף שנות ה-50, היה "רוח סתיו".

כבר אז, עם קושי רב בהתמודדות עם קהל אך תוך זינוק קל לחלקת הגדולים באמת, הוא שיחרר מיני-אלבום ראשון, שכלל את השיר "העיר הלבנה". כך, בין הופעות תיאטרון עמוסות סופרלטיבים וכניסה מידיית לברנז'ה התל אביבית בגלגולה החתרני, אריק הצטרף לשלישיית גשר הירקון. הלהקה שיחררה להיטים כמו "סימן שאתה צעיר" ואיינשטיין הפך מוערך מתמיד.

בשנת 66, חבר אריק לשמוליק קראוס וג'וזי כץ, שיחדיו הקימו את "החלונות הגבוהים". הטריו הזה, שהשתחרר מהרוח הארץ-ישראלית וחתר לפופ מערבי-עברי, הצליח להטריד את שלוות הרדיו עם שירים היתוליים כמו "יחזקאל" שנפסלו להשמעה. למרות התנגדות הממסד, שתוך זמן מה התפכח, הם המשיכו לפעול ואף ניסו את מזלם מחוץ לגבולות הארץ. שם, בצרפת, עם תרגומים לשירים ועצבות של כישלון, חזרו לארץ. לאחר שנתיים של פעילות, התפרקה הלהקה.

בתקופה הזו, כשהאמרגנים לוחצים מכל כיוון וההופעות ממשיכות להתקיים בצפיפות, אריק פגש לראשונה את שלום חנוך, שזה עתה השתחרר מלהקת הנח"ל. יחד עם אורי זוהר, התגלגלה לה חבורת לול הפרועה, הצברית והמרדנית. בין סדרת טלוויזיה, הסרט "שבלול", תקליטים והופעות, נשמעו גם הרבה מאוד קריאות בוז. היום זאת אבן דרך.

ברחוב המסגר, שם נהג להופיע לעיתים קרובות, פגש אינשטיין את הצ'רצ'ילים. הצלילים כבר לא היו אחידים והגיטרות נעשו מעט יותר קשות, עם מקצבים מהירים ואקורדי בלוז – מה שענה בדיוק על הצורך בשעתו. הקול של אריק, שתמיד היה מאוד "נכון", יכול היה לנוע ביתר חופשיות, במנעדים שונים ופריצת גבולות.

מיקי גבריאלוב, שהיה חלק מהצ'רצ'ילים, המשיך את דרכו עם אריק. השניים, יחד עם יענק'לה רוטבליט, היו אחראים ל"קפה טורקי", "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה", "היא תבוא" ועוד הרבה מאוד קאלט. עם גבריאלוב הוא הקליט גם את "אני ואתה נשנה את העולם" האגדי, ושנים אחר כך את "עוף גוזל". אבל אז, באמצע הסבנטיז, קוצר הראייה של אינשטיין החמיר וכך גם העייפות שהכריעה. בסוף שנות ה-70, הוא החליט שדי. המוזיקה אמנם המשיכה לזרום בעורקים, אבל הקהל היה מעמסה כבדה מדי.

למרות שהחרים את הבמות (אך כן הפציע מדי פעם במסך הטלוויזיה), אריק המשיך בשירת האולפן. בין היתר, היה זה שיתוף פעולה עם יצחק קלפטר, בימי "יושב על הגדר" של שנות ה-80. שיתוף הפעולה של הצמד המשיך גם באלבום "שביר", שכלל בין היתר את "כי שיכור אני" ו"אולי צריך לתת לזה עוד זמן".

בהמשך חזר לשתף פעולה עם מיקי גבריאלוב, הקליט כמה משיריו של אברהם חלפי, כשהבולט בהם "עטור מצחך" (שהלחין דווקא יוני רכטר), כלל את הזמרות הצעירות דאז, יהודית רביץ וקורין אלאל כמלוות. באותו אלבום, נכללו גם השירים "אוהב להיות בבית" ו"השיר על התוכי יוסי".

בקלטת הילדים הכחולה, שנמצאה בבתים של ילדי שנות ה-90, פתאום היה זה אריק אחר. מפויס יותר ומשעשע מתמיד. ב"כמו גדולים", אריק הגיע למחוזות אחרים ועשה זאת בקלילות לצד מוני מושונוב וצבי שיסל. פחד הקהל, הלחצים והאווירה העכורה שנחשפה מעת לעת התנדפו ופינו מקום ל"גברת עם סלים".

במאה ה-21, כשהרפרטואר עצום והמושג "אגדה" מתמצק לאמת, משתף אריק פעולה עם מוזיקאים כמו אביב גפן, פיטר רוט, ארקדי דוכין, ברי סחרוף ומביא לראייה כי על אף התורפה שלעיתים התפרשה כהתנשאות או זלזול - הלב הזה, העתיק, של הספורטאי הצעיר שרצה לקפוץ גבוה ולגעת בשמיים, פועם בחוזקה ובסך הכל זקוק למקום מבטחים.

ואיך אתם זוכרים את אריק? ספרו לנו בפייסבוק