כן, גם אני מסכים ש"דנה ראתה עבמ" הוא האלבום הכי טוב של פונץ', ודי בגדול. הדיסק הזה, השלישי שלהם, חיכה שנתיים בכלוב עד שהסכימו להוציא אותו לאוויר העולם, ואני לא מבין למה אנשים שמקליטים כזה תקליט צריכים שיעכבו להם. אבל ככה זה בחברות התקליטים. מעדיפות הופעות חיות של בועז שרעבי, ואלבומי בכורה של שי עמר וטל שגב. למה כאב ראש.
אז באלבום הזה, עשר שנים אחרי "הצוללת", פונץ' נשמעים הכי טוב. מנגנים הכי טוב. הבנתי שהעסק הוקלט באולפן זעיר שבנה יוסי בבליקי (התופים הוקלטו במקום יותר גדול), וראוי לציין שמה שיצא משם מבחינת ההפקה הוא לעתים מדהים, ולרוב יוצא דופן. בבליקי נשמע כאן הכי נכון, שנות החיפושים והגירודים ניכרות לטובה. שלום גד, אלי שאולי ושלומי רוזנבלום נשמעים מהודקים מתמיד, מלאי השראה. ויש גם את השלב שבו מהללים את הטקסטים.
"דנה ראתה עבמ" נפתח ב"המנון לשמעון" (פרס) ומסתיים בגירסה חלופית ל"התקווה". באמצע יש את "מסע אל תוך גוף האדם", ואת "נועה" ו"ווקמן" ושירים אחרים. פי מלא כעת רק מרגניות. הסטנדרטים של הדיסק הזה, ברובו, פשוט מעוררי הערכה (גם אם לא יותר מדי תקווה). מתפקידי לא לגמרי לקנות את שיק הפיכחון והבגרות הישראלי שמסתובב מעל האלבום הזה, אבל שטויות. לאוהבי פונץ', להקה שנגמרה מהר מדי ויצא לה קצת עקום, יש את כל הסיבות להתפנן.
* פונץ' - "דנה ראתה עבמ", nmc
דנה ראתה עבמ
18.8.2002 / 10:20