כשנלסון נלחם בזומבים: האזכורים התרבותיים של מנדלה

המעורבות והפוליטיקה היו חלק חשוב במוזיקה של האייטיז, אבל עיסוק מפורש, בלתי מוסתר, שלא משתמע לשני פנים – בכל זאת היה דבר חדש למדי במצעדי הפזמונים. אחד הנושאים הפופולריים ביותר בתחום היה האפרטהייד ודרום אפריקה: שירים כמו "ביקו" של פיטר גבריאל ו"Sun City" של "אמנים נגד אפרטהייד" הביאו את המעורבות ל-MTV ולגל"צ. ואפילו אנשים שהקדישו זה לזה את "Happy Birthday" של סטיבי וונדר בימי הולדתם, בלי שיהיה להם מושג במה עוסק השיר, לא היו יכולים לפרש לא נכון את "שחררו את נלסון מנדלה", שירו של ג'רמי דאמרס ולהקתו, הספיישלס. מנדלה בילה אז את שנתו ה-21 בכלא, וניתן היה לצפות שקריאה לשחרורו תהיה זועמת ורועשת – אבל השיר הוא דווקא עליז, רקיד וקליט, מה שבוודאי עזר לו להפוך ללהיט: הוא הפך להמנון אפריקאי, והגיע לעשרת הגדולים בבריטניה – אלפי קילומטרים מדרום אפריקה ומהאפרטהייד. האם שיר על כלא גוואנטאנמו היה יכול לנצח היום במצעדים את קייטי פרי?

אין הרבה אישים בעולם שקורות חייהם מתאימים לסרט קולנוע כמו חייו של נלסון מנדלה. מנהיג ‏מרד, סמל, אסיר במשך 27 שנים ששוחרר והפך למנהיג מדינה לקול תשואות העולם כולו – אין יותר ‏הוליווד מזה. מנדלה והמאבק שלו זלגו גם לתרבות הפופולרית - ובכל זאת, אולי דווקא בגלל ‏ה"קדושה" שלו, הוליווד נמנעה מהתייחסות ישירה למנדלה במשך זמן רב. סרט טלויזיה ביוגרפי ‏משנת 1987, שבו גילם דני גלובר את דמותו, נשכח במהירות. סידני פואטייה גילם אותו בסרט טלויזיה בשם "מנלדה ודה-קלרק" מ-1997. ביוגרפיה נוספת - "מנדלה: המסע הארוך לחופש", המבוססת על האוטוביוגרפיה שלו – אמורה לצאת בסוף ‏השנה הנוכחית, ובה אידריס אלבה יגלם את דמותו של מנדלה. אבל רוב הסרטים שעסקו במנדלה לא העזו לגעת בו ישירות, אלא הביטו בו מהצד, דרך עיניהן של דמויות אחרות. כזה למשל הוא "Goodbye Bafana" (2007), סרטו של בילה אוגוסט, סיפורו של השומר הלבן (ג'וזף פיינס) שהופקד על מנדלה (דניס הייסברת) הכלוא במשך עשר שנים.

זה היה רק עניין של זמן עד שמורגן פרימן יגלם את נלסון מנדלה בסרט כלשהו. הוא נולד לתפקיד: לא רק הדמיון הפיזי בינהם, אלא גם הקרנת הסמכות והאבהות הופכות אותו לליהוק מושלם. פרימן ניסה במשך זמן רב לפתח תסריט על חייו של מנדלה, אבל שינה את תכניותיו כששמע על "אינוויקטוס", בו ביים אותו קלינט איסטווד. הסרט עוסק בקבוצת הרוגבי הדרום-אפריקאית ודרכה במשחקי גביע העולם – בתמיכתו ובעידודו של מנדלה, שראה בניצחון מפתח לאיחוד השחורים והלבנים לאומה בעלת מטרה משותפת אחת. פרימן העריץ את מנדלה, ונפגש איתו אישית כדי לקבל את ברכתו לתפקיד בסרט – ומנדלה, מצידו, צוטט כאומר שפרימן הוא השחקן היחיד שיכול לגלם אותו. מובן מאליו שהסרט מתייחס למנדלה בחרדת קודש. הוא מדגיש שמנדלה אינו אל אלא אדם, אבל לא באמת מתייחס אליו ככזה. הוא מוצג כסמל נערץ, מושלם, שאינו יכול לטעות.

לא, נלסון מנדלה לא מופיע בסרט בכיכובו של בראד פיט. אבל הוא מופיע לרגע שנוי במחלוקת אחד בספרו של מקס ברוקס, שהסרט מבוסס עליו בחופשיות רבה מאוד. בעוד העולם כולו סובל ממגפת הזומבים, בדרום אפריקה הוגה אסטרטג חסר לב בשם רדקר תכנית להצלת המין האנושי – תכנית המתוארת כמפלצתית, כיוון שמשמעותה היא הפקרת חלקים גדולים מהאוכלוסיה לחסדי הזומבים. מנדלה – שלא מוזכר בשם זה, אלא בשמו האפריקאי "רוליאהאלה" – הוא זה שנותן את אישורו לתכנית כשהוא מחבק את רדקר. רק אישור של האיש שידוע כאנושי וכחומל ביותר יכול להכשיר אסטרטגיה שנראית על פניה כל כך לא אנושית. האם מנדלה האמיתי היה אי פעם מאשר תכנית כל כך לא אנושית? לשמחתנו, לא נתקלנו עדיין במגפת זומבים כדי לברר.

ואיזה גרסאות פיקטיביות של מנדלה אתם זוכרים? ספרו לנו בפייסבוק