לפני שהיה פופולרי לקונן על השתלטות הריאליטי על כל חלקה טובה בלוח השידורים הישראלי, אותה תלונה בדיוק הופנתה אל הטלנובלות. הגל שהחל עם "רמת אביב ג'" ב-1995 החזיק באופן יציב למדי כעשור, עבר מרצינות תהומית-תככים-מזימות-רומנים-אסורים להיות ז'אנר שמלגלג על המוסכמות שלו ועל עצם היותו, ובסופו של עניין נחנק תחת המודעות העצמית המסרסת ואובדן האמון של הקהל. עברו כבר כארבע שנים מאז הטלנובלה הקלאסית האחרונה שנעשתה בישראל, וזו היתה "נשות הטייסים". היא היתה בסדר, ואחריה לא הורגש איזה חור עמוק מדי בנשמה או בלוח השידורים. הצופים עברו להתמכר לשליטה בחיים של אחרים דרך SMSים, והגרעין הקשה של הטלנובליסטים הנטושים הסתפק בערוצי הנישה שרוכשים את מנת האדולן שלהם מדרום אמריקה וברזיל.
מי שבהחלט יכול היה להתאבל על היעדר הטלנובלות הישראליות בשנים האחרונות, הוא גל פרידמן שכוכבו דרך כאשר המציא את הז'אנר בישראל עם הטלנובלות הבולטות והמצליחות ביותר, וזה שהיה גם מי שחתם את הגולל והשכיב את הגילטי פלז'ר הזה לישון. פרידמן הוא גם זה שאחראי לנשיקת הנסיך המעירה את הסוגה הקפואה הזו מהשינה הכפויה שלה, עם "אניגמה" הטלנובלה הישראלית החדשה, המשודרת בערוץ ויוה וב- yes V.O.D.
"אניגמה" עוסקת באדם הקסטר (עפר שכטר), צייר מוכשר שמאבד את הזיכרון אובייסלי, איך לא? לאחר שהוא מותקף בסטודיו שלו על רקע מסתורי. באופן טלנובלי והולם, נשמת הצייר החופשית שלו נמכרה לטייקון מנוול (שרון אלכסנדר) שהוא גם במקרה לגמרי, אביה של בת זוגו (עדי הימלבלוי). וכך, אדם הקסטר הצייר המחונן המתאושש מטראומת חייו, נאלץ לצייר קומיקס טיפשי במיוחד שמבוסס על גיבור על סלולארי (מה?) ועל אהובתו בעלת השם הטיפשי עוד יותר "דיבורית" וכל הזכויות והכסף הרב על הלכאורה-להיט-ענק הזה, זורמים לכיסיו העמוקים ממילא של חותנו לעתיד.
הוסיפו על אלו אם שתלטנית וחונקת-מאהבה (אוולין הגואל) שלה רומן עבר סודי עם האויב הגדול שלו, אב רופס (שמוליק לוי) ואח דביל (אורי פפר), ולתוך הקלחת הזו זירקו בחורה מסתורית (איילה זילברמן), הטוענת לדעת את כל הסודות והשקרים שהאנשים הקרובים ביותר אליו מלעיטים אותו בהם משך שנים כדי לנצל אותו. כל החומרים ל-150 פרקים יומיים כבר כאן, מונחים מקופלים היטב החל מהפרק הראשון.
ל"אניגמה" יש כל מה שטלנובלה ישראלית מעודכנת צריכה שיהיה לה אחד יחידה עפר שכטר, משודך לאחת ויחידה עדי הימלבלוי בנעליים שטוחות, ממש כמו בימי "האלופה"; חותמי איכות משובחים כמו אוולין הגואל ואורי פפר ויציאות ליהוקיות כמו שמוליק לוי ורונה ליפז שמשמשים כאתנחתות קומיות בטלנובלה הקצת יבשושית הזו. מעבר לזה, נקודת המוצא של הסדרה משתדלת להיות מעודכנת אבל יוצאת קצת מגוחכת - לא מספיק לומר 'קומיקס' כדי שזה יהיה "מה שהצעירים מדברים עליו". והרעיון לדמויות קומיקס המבוססות על עולם הסלולאר - כאילו שיש בו משהו מגניב, או מדליק, איזו מילה הנוער המשוגע הזה אוהב עכשיו? הוא קצת מביך.
מעבר לפרט הקטן הזה של עלילה, "אניגמה" היא בסדר גמור. איך זה יכול להיות? ובכן, כי היא טלנובלה. בקרוב מאוד כבר לא ישנה שום דבר מלבד מערכות היחסים בין הדמויות, והתיחזוק המינימלי של המסתורין בעלילת הסודות ושקרים הזו. "אניגמה" בהיותה בוגרת הז'אנר, מצליחה לרקוח את התבשיל כל שכבר מהפרק הרביעי והחמישי הצופה-המוכן-להתמסר יכבה את החלק המתקומם במוח ויפקיד את עצמו לשמיכה הכבדה ומנמנמת ההתנגדויות של אופרת סבון. והרוב המכריע של השחקנים ב"אניגמה" הם כאלו שהופכים גם את המלודרמה בעובי קרטון לכזו שלא מעיקה. כל זמן שאף דמות היא לא כזו שממש בלתי אפשרית לצפייה, או הדיאלוגים לא מביכים מדי הטלנובליסט עדיין שם.
"אניגמה" לא ממציאה את הז'אנר מחדש, לא משחקת על המודעות היתרה שפיתחנו מאז התאזרח הז'אנר בישראל, ולא מנסה להתחכם. את מי שלא התאהב כבר בימי "רמת אביב ג'" או אפילו "נשות הטייסים", "אניגמה" לא תפיל שדוד. אבל למי שכבר מגיע משוכנע וצמא למשולשי אהבה בלתי אפשריים, נבלים בסדרי גודל לא סבירים ומסתורין מפוקפק "אניגמה" מבטיחה ומקיימת.
לעמוד הרשמי של "אניגמה"
מה אתם חשבתם על "אניגמה"? ספרו לנו בפייסבוק