"פרדייז": קומדיה נוסחתית, בינונית ומאכזבת

סרטה הראשון כבמאית של דיאבלו קודי, תסריטאית "ג'ונו", מבטיח להכיר לנו מקרוב את ההפקרות, הסליז והפראות של עיר החטאים לאס וגאס – ואוי, כמה שהוא לא מקיים

דורון פישלר
יח"צ - חד פעמי

נערה יפה ומתוקה מעיירה קטנה ושמרנית, שאוהבת סוסים ואת ישו, מגלה יום אחד שאין אלוהים – כי אילו היה, הוא לא היה מרסק את המטוס שלה ואת גופה, מעלה אותה בלהבות, ומותיר אותה אחרי תהליך שיקום ארוך ומייסר עם חצי גוף שרוף וצורך תמידי בתרופות. אז היא מחליטה שכל מה שגדלה עליו הוא שקר, ועוזבת את הוריה ואת עיירת הכנסייה הקטנה לטובת ההיפך המוחלט – לאס וגאס. היא מגיעה לשם בכוונה מוצהרת לחוות חטאים, וכמה שיותר.

"פרדייז" הוא סרטה של התסריטאית המבריקה-לפעמים דיאבלו קודי, הידועה בזכות "ג'ונו" ו"תקועה" ("Young Adult") – והסרט הראשון שהיא גם מביימת בעצמה. דיאבלו קודי כבר הוכיחה שהיא יודעת לדקור: התסריט ל‎"‎תקועה" היה מכאיב בכנות ובישירות שלו, וחסר כל רחמים כלפי הדמות הראשית. וגם כאן, כבר בתחילת הסרט, קודי מבהירה שאין לה בעיה להעביר את הגיבורה שלה ייסורי גיהנום; אז כשהיא זורקת ילדה תמימה כשה – מה שמתבטא אפילו בשמה, לאמב – אל תוך עמק החטאים של לאס וגאס, עם תיק מלא בסטיפות של שטרות מכספי הפיצויים שקיבלה, ברור שדברים רעים הולכים לקרות.

אבל דברים רעים לא קורים. לאמב אולי נחתה בלאס וגאס, אבל בגרסה מרוככת לכל המשפחה שלה, שלא כוללת אלימות, עירום או שפה גסה. כמעט מיד עם הנחיתה בעיר היא פוגשת את הברמן וויליאם (ראסל בראנד) וזמרת הבארים האדומה לוריי (אוקטביה ספנסר) - שניהם אמורים להיות דמויות צבעוניות ומסוכנות מתחתית החברה, אבל ברור מדי מהרגע הראשון שהם זוג נשמות טהורות שיגנו על הבחורה המסכנה מתחלואי החברה. ראסל בראנד אמור להיות רב-שגל חסר רחמים, אבל לרגע אי אפשר להאמין לזה. הוא חביב מדי ובריטי מדי. במהרה מתברר שזו עומדת להיות אחת הקומדיות האלה שבהן שום חטאים של ממש לא יתבצעו. בקיצור, דיאבלו קודי מאיימת להפיל על הגיבורה שלה למטחנת בשר, ובמקום זה מרפדת את דרכה בצמר גפן מתוק.

עוד בוואלה! NEWS

השפים הטובים בארץ בשיתוף פעולה ייחודי

בשיתוף רשת מלונות דן
לכתבה המלאה
"תריחי, זה שאנל". מתוך "פרדייז" (צילום: יח"צ)

את לאמב מגלמת ג'וליאן האף (המוכרת בעיקר מ"רוקדים עם כוכבים" האמריקאי). היא די טובה בלהיות ילדה טובה, אבל לא טובה מספיק כדי להיות ילדה טובה שמנסה להיות רעה. היא מקריינת את הסרט במין מונוטונית צינית, ומדברת בוואן-ליינרים – כל זה היה יכול להתאים בדיוק לג'ונו ההיפסטרית, אבל זה פשוט לא נשמע אמין כשזה יוצא מהפה של מישהי שאמורה היתה לגדול ללא כל גישה לתרבות הפופ, וצריכה לשאול איך מאייתים "רדיוהד".

מוזר שקודי, שאמורה להבין בתסריטים, בחרה לביים דווקא את התסריט הזה – שהוא פשוט לא מאוד טוב. הדמויות לא מספיק מעניינות, העלילה מאולצת, ומעצבן שדווקא סרט שמתחיל בהכרזה שאין אלוהים נאלץ להשתמש ב"ניסים" עלילתיים – צירופי מקרים בלתי אפשריים – כדי להגיע מנקודה לנקודה. בדרך, הוא לא מלמד אותנו שום דבר על החברה הדתית השמרנית, לא על חברת החטאים החילונית, ולא על ‏ההתלבטות ביניהן. ‏לא כל במאי מצליח להמריא כבר בסרט הראשון, ואין מה לכעוס על דיאבלו קודי שלא הצליחה – אבל ממנה אפשר היה לפחות לצפות לאיזו התרסקות אלימה ובוערת, לא לסתם קומדיית נוסחה בינונית מינוס.

מה חשבתם על "פרדייז"? ספרו לנו בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully