בחודש שעבר דיווח הוול סטריט ג'ורנל על הניסיון של פייסבוק לרכוש את אפליקציית המסרים המיידית, סנאפצ'אט, תמורת 3 מיליארד דולר, סכום מופרך למדי אפילו במונחי עמק הסיליקון. מנגד, האפליקציה המאפשרת שליחת מסרים מעוצבים אישית בתמונות ובסרטונים שאינם נשמרים על המכשיר הסלולרי, העריכה את עצמה בסוף השבוע האחרון בכ-2 מיליארד דולר, וזאת רק לאחר סבב גיוס הכספים הבא שלה. הפער בין הדיווחים השונים טמון ככל הנראה בפאניקה שמשתוללת במטה פייסבוק בעקבות הפיחות הדרמטי בנוכחות המשתמשים הצעירים ברשת החברתית.
מיליוני הצעירים שהחליטו לפקוד את פייסבוק פחות ופחות הם כנראה אותם מיליונים שנהרו לאחרונה לסנאפצ'אט (ביחד עם אפליקציות וותיקות ומצליחות אחרות כמו וואטסאפ, Line או וייבר) שמספקת אופן התקשרות מיידי ממש כמו הצ'אט של פייסבוק, רק בצירוף חוויה מקורית יותר. העיקרון המנחה בסנאפצ'אט הוא הזמניות של המסרים שאינם נשמרים על המכשיר הסלולרי ליותר מ-24 שעות. המשתמש יכול להגדיר בכל שליחה את משך זמן ההודעה (שיכולה להיות תמונה או סרטון מעוטרים בקשקוש אישי) ולכמה זמן היא תישמר על המכשיר של מקבלה. לעומת פייסבוק שאוספת ואוגרת נתונים על משתמשיה ומאיימת תמידית להפר את פרטיותם, סנאפצ'אט מעלימה את הראיות עם תום קבלת המסר, אלמנט שמדבר אל צעירים שמעוניינים להסתיר מההורים שלהם כמה שיותר ואל אלו שמפחדים מתיעוד שנשמר לנצח. זה גם אולי האפיל שלה עבור מי שמחפש תוכנת מסרונים סקסית שמאפשרת שליחת מסרים פרובוקטיביים לחבר או לחברה, מבלי לפחד מנקמת אקסים אכזרית. והרי מד ההורמונים בגיל הנעורים מתקשר בדיוק לצורך הזה.
כדי לשבור את המיתוג הסקסי הזה (שגם מרחיק את המפרסמים העתידיים) וכדי לשמר את האלמנט החברתי, השיקו בחודש שעבר בסנאפצ'ט את סטוריז, עדכון המאפשר ליצור פיד של "סנאפים" בין חברים שנשמר ל-24 שעות ומשמש כדרך לספר סיפור ולתעד אותו כחוויה מעוצבת אישית. לצורך כך הופקו מספר סרטונים בניחוחות נעורים, שמשמרים את אותה אווירה צעירה שקצת אבדה לפייסבוק בין שלל פוסטים ממומנים, קבוצות של אמהות מודאגות ומחזורים מבתי ספר תיכון בשנות השמונים.
האג'נדה הרגעית הזאת של סנאפצ'ט לא נועדה רק להסתיר מעיני ההורים את מה שהילדים לא רוצים שיראו. היא מעבירה חוויה מסוג חדש ומרענן שפייסבוק לא יכולה להעניק לעת עתה, למרות הניסיונות בבניית צ'אט חדש. היא מציגה לנגד עינינו רגעים שמצד אחד מתעדים את קצב החיים שלנו ומהצד השני לא נשארים כדי לעורר התרפקות נוסטלגית. גישת ה"הלאה אל הרגע הנפלא הבא" של סנאפצ'ט מתקשרת הרבה יותר טוב עם הרעיון שהחיים הם בשביל לחיות אותם, רעיון שצעירים יכולים להתחבר אליו בקלות ובמקום לחפש את ה"סטיקר" הנכון להביע את מצב הרוח שלכם, או להיות מתוסכלים מהיעדר אמוג'י של אצבע משולשת, תוכלו לבטא את עצמכם בדיוק כפי שהייתם רוצים. תוסיפו לזה את האפשרות לחבור לחברים האמיתיים שלך (אלה שהמספרים שלהם שמורים לכם בנייד ולא אלו שאישרתם את חברותם מחוסר ברירה) ותקבלו אופציה נעימה יותר למי שמחפש אלמנט חברתי אמיתי עם תוספת אינדיבידואליזם שמאפיינת כל בן או בת עשרה.
ובכל זאת, למרות מעלותיה של סנאפצ'ט בעיני הצעירים, השאלה מה יעלה בגורלה מחר היא לגיטימית. בהיעדר פרסומות או מודל כלכלי כלשהו (האפליקציה ניתנת בחינם), קשה להבין מה כוחה בדולרים. יותר מכך, אותם מותגים וחברות שזרמו בהמוניהם לפייסבוק כערוץ שיווקי לבני נוער, נוהרים לפתע לסנאפצ'ט ועשויים להבריח בעתיד הקרוב את אותו קהל צעיר שיתבגר ויחפש את הדבר הבא. רשת הגלידות הניו יורקית "16 Candles" הציעה לשלוח מסר עם הנחה לכל מי שישלח לחשבונה סנאפצ'ט עם תמונה על רקע החנות בה הוא נמצא; רשת "טאקו בל" היתה מהמאמצים הראשונים של פיד הסטוריז והמעצבת רבקה מינקוף חשפה את הקולקציה שלה בחשבון הסנאפצ'ט שלה, רגעים ספורים לפני שאנה ווינטור בכבודה צפתה בה על המסלול בשבוע האופנה בניו יורק. פלישתם של המותגים לסנאפצ'ט היא אמנם סימן לכוחה העולה, אבל גם לכוחה החולף של כל אפליקציה או רשת שמחפשת להוכיח את שוויה בעולם של אקזיטים במיליוני דולרים.
כשהנהנים העיקריים מפייסבוק היו בני נוער, הם זנחו את מייספייס באותה המהירות שבני הנוער של עכשיו זונחים את פייסבוק לכיוון סנאפצ'ט, אינסטגרם, ויין ואפליקציות נוספות. ההנחה שסנאפצ'ט היא העתיד היא זו שעתידה להעלות את שוויה, אך ביום מן הימים, עבור בני הנוער, סנאפצ'ט עלולה לשוב ולהיות העבר. בעולם הדיגיטלי זה עשוי לקרות מהר
מהרגיל.
חושבים לנטוש לטובת סנאפצ'ט? לפני כן, ספרו לנו על זה בפייסבוק