לצד חיבתי העזה לכל אסכולה קולנועית הכרוכה בקבוצות של ספורטאים חסונים המזיעים בצוותא על המגרש, ומתקוטטים במלתחותיהם המהבילות, מסבים לי סרטי הקולג' האמריקאים לדורותיהם מידה רבה של אי נוחות. הבעיה אינה טמונה בסצינות המופת ב"אמריקן פאי", בהן דרים בכפיפה אחת שפיך ודבר מאכל כלשהו, שכן, כידוע, אין מפחידים זונה וכו', וגם לא בסרטי הקולג' האייטיזיים עמוקי הנרטיב - התאהבתי במעודדת הראשית, מה חבל שאני אחרון החנונים של מועדון הפיזיקה - אלא בעצם הנהירה האמריקאית הקולקטיבית אל הקולג', ללא כל ויכוח, סתם משום שזה מה שעושים אחרי התיכון.
אין לי כל הסתייגות מתרבות העדר, באמת, מאז ומתמיד נראו לי הנון-קונפורמיסטים כצרימה עלובה בנוף האנושי, אבל תמיד היה לי ברור כי לו הייתי אני נער אמריקאי המסיים את חוק לימודיו הייתי הרבה פחות ברנדון - ויסלח אליל נעורי ממעמקי הקומה שלו - והרבה יותר דילן, כלומר כופר במסורת הקולג'-בכפייה ונאמן לאופיי העצלן ושיטותי האוטו-דידקטיות המפוקפקות. סרטי הנעורים האמריקאים בהם כל שוטה מ"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון", שאך לפני רגע נפל למלכודת הדמים השקופה ביותר, קטע בו ברגע קריירה אקדמית באיבה, הם הזמנה למבוכה, עבור כל מי שברור לו כשמש מה הוא מצידו היה עושה עושה בקיץ האחרון - יושב בבית, רואה בוורלי ודוחה את לימודיו הגבוהים בקולג' מרוחק ויוקרתי בתואנות עמוקות כגון "נראה לי כמו שעתיים נסיעה לפחות" ו"אין לי מה ללבוש".
"Orange County",קומדיית נעורים הורסת שביים ג'ייק קסדן, יכול היה בקלות ליפול לאותה מלכודת קולג' בה מותגים אקדמיים לוהטים כגון סטנפורד או ייל מהווים משום מה אבן שואבת עבור גאון המחשבים והמעודדת הסתומה כאחד, אבל הוא מדלג עליה, פחות או יותר. וגם אם לא, הוא לפחות מזכיר כי לא שלוש שנים של שתיית בירה ישירות מהקאג, באחוות האלפא-ביתא-ווטאבר שלך, הם מה שיעשו אותך חכם.
שון, הגיבור, בן 18, סיים את התיכון כשהוא משוכנע כי עתידו טמון בגלישה מקצועית. יום אחד הוא מצא ספר זרוק בים, קרא אותו תוך יומיים, פיצח באחת את כל חידת נעוריו והבין כי חלומו האמיתי הוא בעצם להיות סופר. הוא כתב מכתב למחבר, העובד כמרצה בסטנפורד, חיבך סיפור קצר אוטוביוגרפי משלו, והחל במסע התקבלות מפרך העובר דרך חבריו - כנופיית גולשים עצלים ואידיוטים אך רגישים בדיעבד - אימו השתיינית (קתרין אוהרה), אחיו הסטלן (ג'ק בלאק) וכל מוריו המחבלים בעתידו. כולם אנשים מאוד משעשעים, כמובן, אך כל אחד מהם הוא סיבה עצמאית לחתוך ורידים, ורק אם יברח מכל אלה, סובר שון, יוכל להפוך לסופר אמיתי.
הבעיה היא שגדולי הסופרים לא התפרסמו בשל מזגם הטוב ו/או אהבת האדם שלהם, ואף אחד מהכותבים הטובים באמת לא הפך לכזה בזכות העובדה שניהל חיים מזוקקים מסבל ותלאות, ולמד אך ורק בטובי הסטנפורדים והיילים. וגם אותו שון מבין, איפשהו לקראת הסוף, כי רק היטמעות בסביבתך הבלתי תפקודית, רק שחיית חזה איטית במיץ של הזבל, יעשו אותך כותב טוב. זו כמובן מסקנה מאוד מעייפת, בעיקר בשביל סרט עם גרוב של "אמריקן פאי" ומינון כה גבוה של בחורים בגופיות, אבל מעייפים גם החיים, מה לעשות, והגאולה היחידה היא בכל מקרה זו שעוברת דרך הביבים.
בשלב זה אני חש חובה לציין שנטייה עצובה לי לגרד את כל עולמי המוסרי והערכי מהפאנלים של הגרועים בסרטי הוליווד, כך ש"Orange County" הוא לא באמת אותה מחאה עמוקה על תרבות הקולג' האמריקאית, כפי שעלול היה להשתמע מהפסקה הקודמת. הוא משהו כמו שלוש דרגות מעל סרט נעורים רגיל, עם אבק אינדי קל שמרחף מעליו, ופתח מאוד צר לחיפוש אחר מסרים חתרניים שאני ניצלתי במלואו. כמה כבד כבר יכול להיות סרט עם ג'ק בלאק?
בכל מקרה, תעשיית האינדי כנראה קצת צולעת בימים אלה, אם על המוצר הסימפטי ביותר שהיא מפיקה חתום הבמאי ג'ייק קסדן, הבן של לורנס קסדן, הכוכב הוא קולין הנקס והוא - שלא ידע עוד צער - הבן של טום הנקס ולצידו שיילר פיסק, הבת של סיס ספייסק. עשיקת ההורים היא כמובן אחרונת התופעות שראוי להתנגד להן, אך מראהו של פאפא קסדן מרים טלפון לצ'בי צ'ייס ולילי טומלין ובן סטילר ומארגן שיבואו לעשות תפקידי אורח בסרט של הבן קצת מסרס את הפואנטה של גאולה דרך הביבים. קסדן ג'וניור הוא כמובן בחור מאוד מוכשר, אך סרט ביכורים כל כך מפואר למי שהרזומה שלו כולל איזה פרק וחצי של "גרוס פוינט", יכול להעשות רק אם ביקשת להשתלב במפורש בעסק של אבא.
מצד שני, יכול להיות שאני סתם משמיץ מטעמי קנאה. גם אני באתי פעם לאבא וביקשתי להשתלב בעסק המשפחתי, ואם אפשר, לחסוך לעצמי עתיד מר כעבד אביון למקלדת המרושעת. "אני מצטער", ענה אבא שלי בלי לחשוב פעמיים, "אני לא מקבל לעבודה מי שאין לו תואר אקדמי". "אבל למה, אבא?", מחא בתוקף הבן הנעלב, ובעיני רוחו כבר ראה את העיתונאי המריר והעלוב שאכן גדל להיות. "למה צריך בכלל ללכת לאוניברסיטה?". "סתם", השכיל אבא לענות, "כי זה מה שעושים אחרי התיכון".
את ההמשך תנחשו לבד.
"Orange County"
ארה"ב 2002
87 דקות
DVD ללא תרגום
די.וי.דיק
19.8.2002 / 11:03