סרטה התיעודי של יעל ראובני "היה שלום, פטר שוורץ" שזכה לפני כמה חודשים בפסטיבל הסרטים חיפה ובימים אלה יוצא להקרנות מסחריות ברחבי הארץ, הוא יצירה רחבת יריעה, מרגשת ומרתקת, אך גם פגומה, מתישה ונטולת מיקוד. הסרט הוא קודם כל מסע אישי של ראובני לחשיפת סיפור משפחתי חידתי: לסבתה ניצולת השואה היה אח נוסף ששרד, פטר שוורץ שמו, אלא שהוא בחר להקים משפחה בגרמניה כשהוא מנותק לחלוטין ממשפחתו הישראלית. כמה שנים אחרי מות סבתה, מבקשת יעל ראובני לפתור את חידת הבחירה הטעונה של פטר ואת משמעות הנתק המשפחתי. מה שמוסיף עניין לכל העסק הוא בחירתה של ראובני עצמה, דור שלישי לשואה, לחיות בגרמניה חרף מחאת הוריה הפטריוטיים.
יעל ראובני מתגלה בסרט כקולנוענית מוכשרת ואינטליגנטית, כאשר כמעט כל סצנה שהיא מביאה למסך משדרת אותנטיות רגשית ועומק. גם המבנה השאפתני של הסרט, שבוחן לאורך שלושה פרקים בני חצי שעה את שלושת הדורות במשפחה השבורה של פטר שוורץ, מעורר הערכה ומתבסס על תחקיר מוקפד ומרשים. עם זאת, התחושה היא שהאורך והמבנה רחב היריעה של הסרט הם בסופו של דבר בעוכריו. מה שיכול היה להיות סיפור מדויק ועוצמתי שבו הפרטי מהדהד לציבורי, הולך ומתפזר ליותר מדי סיפורים משפחתיים יפים בפני עצמם, אך חסרי שייכות אמיתית ללב הסרט. על כן, הפרטי הולך ומשתלט על הציבורי, והתוצאה הסופית היא יותר מלודרמה משפחתית רחבת יריעה מאשר יצירת אמנות מעמיקה, שנוגעת בשאלת יסוד בנפש הקולקטיבית שלנו, במקרה זה משמעות המשיכה של היהודים לגרמניה.
מסקרן לגלות, ש"היה שלום, פטר שוורץ" הוא בעצם פיתוח של סרט קצר, אותו יצרה ראובני בעת לימודיה בבית הספר לקולנוע סם שפיגל בשם "תולדות המנוצחים" (שאף ניתן לצפות בו ביוטיוב). היה משהו בסרט הקצר ההוא, שתמצת את הסיפור המרתק לחצי שעה, שהלם יותר את אופי הסיפור. פיתוחו לאפוס רחב יריעה בן שלושה פרקים, שראובני מתעקשת עליו, מעניין באופן תיאורטי, אך בפועל הוא מתגלה כטרחני למדי, ומנפח את הסרט מעבר לאורך הנשימה הטבעי שלו. במילים אחרות, לא היו מזיקים ל"היה שלום, פטר שוורץ" חוש מידה וקשיחות דרמטורגית.
למרות האמור לעיל, "היה שלום, פטר שוורץ" הוא בכל זאת חוויה קולנועית מהנה ונוגעת, שקשה שלא להיכבש בקסמה. למרות העובדה שהסרט חוטא, כמו חלק גדול מהקולנוע הדוקומנטרי החדש, במניפולטיביות עלילתית, וחושף את הסיפור באופן שמשרת את הדרמה יותר מאשר את האמת התיעודית, ההפתעות שהוא מזמן לצופיו הן חינניות ומרגשות לרוב. מעבר לכך, הנוכחות השקטה והחכמה של ראובני עצמה בסרט, האופן שבו היא בוחרת ומדובבת את המרואיינים המקסימים בחלקם הגדול והרגישות הניכרת בכל סצנה הם סימנים ברורים ליוצרת בעלת שיעור קומה, שעתידה המקצועי מעורר סקרנות.
האם תצפו ב"היה שלום, פטר שוורץ"? ספרו לנו בפייסבוק