השבוע אנו נפרדים מעובד, נסיך הוואט דפאק והשפל, ומורידים את החציל המטפטף לחצי התורן. בלכתו ציווה לנו 16 פעמים את הסיפור על החייזר שבא לקנות סביח, 9 פעמים את הקטע על מי הכדורגלן הטוב ביותר, 33 קשקושי ראייה מרחבית ו-94 קריאות "ב-יקום".
תחרות הסנדוויץ' העולמית שלכבודה הגיע עובד ללונדון ולוורידים שלנו הייתה מותחת במיוחד. כולם התכנסו בתוך אולם עתיק ("מהמאה ה-16 או ה-17", העריכו התאומות חביב בכובד ראש), לבושים כמו קפטן קראנץ' והשתחוו לקונספט המשהו בלחם שהציל את האנושות מהטראומה של לאכול משהו עם לחם בנפרד.
שלושה סוגי סנדוויץ' התחרו: לחם, באגט ופיתה, ועובד וד"ר שקשוקה הגיעו רועדים ויראים לייצג את האחרונה בכבוד. כלומר ד"ר שקשוקה בא רועד וירא ועובד הגיע מפטפט ואדיש. כבר בנסיעה בדרך לתחרות הוא הספיק לתת כשישים פעם את נאום הסביח שלו וחבריו לאוטו כבר מתים מזמן.
אך עובד גאה ובטוח: הסביח שלו יטריף את התחרות הזאת. אנשים יתנפלו על המנה ויתחננו לעוד, חצילים וביצים יעופפו לכל עבר, נערות יתייפחו לרגליו עם "אנא בצבץ לי חמצץ לי חרגז לי". היום, בעיירה ההיסטורית סנדוויץ', יהיה היום שבו סביח עובד יכבוש את העולם!
ובכן, הוא הפסיד. "מה, רגע, כמה הצביעו לי", מברר עובד שוב. "שלושה, מתוך 12", מנחם אותו חנוך בהתלהבות. ד"ר שקשוקה שלנו מנצח בתחרות העולמית וכולם מריעים, רק עובד ממלמל בחמיצות "נו, יפה, יפה", ומיד ממהר לפרוש את כל הסיבות שבגללן לגמרי בטעות הסביח שלו לא ניצח. להלן הרשימה המלאה:
"זה מגרש חוץ, במגרש הביתי זה לא היה קורה".
"המטבח היה רחוק מדי".
"פיתות מתקררות מהר מדי".
"מנה צריך לאכול עד הסוף ואת החציל הם לא טעמו".
"האנגלים האלה לא אוהבים חריף".
"זה לא אותו דבר בכלל".
"אם הפיתה לא יציבה הכול לא שווה".
"הגזייה הייתה רחוקה".
"יש כל מיני נסיבות, זה לא תלוי בי, אם היה לי את התנאים הייתי מנצח בגדול, כי זו המנה הטובה ביותר ב---?"
כולם בוהים בו בעצב. נתן קולט לאימתו שהוא שם את הכסף שלו על הסוס הלא נכון. רק אתמול הוא העיף את בינו מהשותפות שלהן לטובת העסק המשגשג של עובד, ועכשיו מתגנב ללבו החשד שעובד בעצם סובל מהזיות ובגבעתיים אין לו באמת דוכן סביח אלא כיור הפוך עם חתול מת. "טוב אני לוקח את מה שאמרתי בחזרה", הוא מודיע לבינו וחוזר בעליזות לשותפות איתו, והכול חוזר לקדמותו, כאילו לא היה סביח בעולם. "ראייה מרחבית", לוחש עובד בשאריות כוחו, "שליטה, דיוק, חדות... מי הכדורגלן הכי טוב בארץ... אם חייזר היה מגיע... היה מגיע... היה מגיע... ל-ס-ביח..."
דממה. כבד ועגום נוטל עובד את מטלטליו, נפרד בקורקטיות מחבריו השפים ועוזב את הווילה, את התכנית, את חיינו. נבלע באופק, נעלם לתוך שדה התעופה, ושם מחכה שעתיים בתור לדרכונים כי הפקיד שם מתעקש לעכב את כולם עם חידונים מפותלים על הסטמפה שלו. הסטמפה הכי טובה ביקום.
אחרי שהגורם המפרד הלך, השותפות של נתן ובינו חוזרת ללבלב. חתונת הכלבלבים עומדת להיערך, נתן נבחר למזנן את האירוע, והשניים נושאים את הציוד הרב שלהם לגן האירועים. אמרנו ציוד? סיר קטן עם כמה ג'חנונים וכוס חילבה, כי חבל על הכסף. "זה אירוע של 100 איש", זועק בינו, וליתר ביטחון פורס את כל הג'חנונים לפירורים קטנים, כל אורח מקבל פירור ומיקרוסקופ ומה שחסר משלימים בנשנושים של רויאל קאנין. כי כמו שאומר נתן, רבי נחמן אמר לא להתייאש ויש מה שנקרא נוק-חאוט.
האורחים מתחילים לטפטף, כלומר לטפטף שתן כי כולם כלבלבים עם כובעים ועניבות ושמלות שנגררו למקום על ידי הבעלים המטומטמים שלהם כדי לצפות בכלבלב אחד אומר וואט דפאק לכלבלב אחר תחת החופה. "תראה את החתן, איזה מבסוט", דומע בינו, מביט בכלבלב-החתן נאבק עם הטוקסידו שלו ומנסה להתאבד. הכומר מבקשת מהחתן והכלה להישבע זה לזו תמיד לחלוק את חייהם, עצמותיהם וצעצועיהם, כל הכלבים שצופים בטקס משועממים לאללה, ובתום החופה מבקש הכומר מכל הנוכחים לנבוח ובינו פורץ ב"קווה קווה קווה" סוער. איפשהו בקצה השני של העולם, ילדים אפריקאים גוססים.
והעיקר: בסוף החתונה ניגש אל נתן בריטי מכובד, שהתרשם מסגולותיו הרפואיות של פירור החילבה שקיבל והוא רוצה לדגום אותו עבור חברת הקוסמטיקה המשגשגת שלו. זה קורה סוף סוף, נתן הולך להיות מיליונר! "אנחנו", נדחף בינו, "אמרת שאנחנו שותפים, לא?" "מה פתאום!" צוהל נתן ומעיף אותו משם לפני שהוא מספיק להגיד "קווה קווה".
מתברר שכל הזמן הזה נתן התכוון שהשותפות תכלול רק את הרווחים מהעסקים של בינו, לא מהעסקים שלו-עצמו. טעות תמימה! "אבל", מנסה בינו, ובזה תם הדיון. עד הפעם הבאה שבינו ינצח במשימה, כמובן, ואז נתן שוב יזנק על בינו באהבת שותפים וקלסר מסמכים לחתימה. אולי בשבע-ברכות של הכלבלבים.