מרגע שנשמה את נשימתה הראשונה, ברור היה ש"האח הגדול" היא בת מועדפת. כמי שנולדה לרויאלטי, היא נתמכה ורופדה בכל האמצעים לשאת את הכתר בגאון. הושקעו בה תקוות ומשאבים, טאלנטים של בימוי ועריכה, אחד ארז טל ועוד אחד אסי עזר. ו"האח הגדול" החזירה - החזירה בשיאי רייטינג, בשיאי מכירת פרסומות, החזירה בהיותה מכרה עמוס עורקי זהב של עניין ונושאי שיחה ובהפיכתה לעוגן טלוויזיוני של שידורי קשת. גם כשהיתה שנויה במחלוקת (והיא בהחלט היתה כזו לא פעם ולא פעמיים בכל מני פרשות דרכים), היא משכה הערכה. לפעמים זו היתה הערכה קרירה, כמו זו של קטגור לסניגור, אבל בכל זאת אין להכחיש - היא היתה קיימת.
ואם האמירה הסובייקטיבית "היתה הערכה" לא מספיקה, הרי שיש גם עובדות בצדה מאז שהתגלגלה "האח הגדול" מהמסדרונות הקודחים של קשת אל הבית הארעי והמפואר בנווה אילן הספיקה התוכנית תוך חמש עונות לזכות שלוש פעמים בפרס האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה ובפעם רביעית להיות מועמדת. ועכשיו? קול דממה דקה. העונה החמישית של "האח הגדול" אפילו לא נמנית בין המועמדויות לפרסי הטלוויזיה של 2013; את מקומה דחקו תוכניות כ"אקס פקטור" החדשה שהגיעה מתנשפת ממש ברגע האחרון והספיקה להיות מועמדת; העונה השנייה והסכרינית של "בית ספר למוזיקה"; כדור השינה "המירוץ למיליון"; "מאסטר שף" ו"דה וויס". 700 חברי האקדמיה, קולגות ואנשי תעשייה כמארק רוזנבאום, גידי אורשר, כתריאל שחורי, יונה ויזנטל, יוסי מולה ועוד רבים אחרים הצביעו ברגליים. ולא בעד "האח הגדול".
איזה רמז עבה שולחת האקדמיה לכיוון מפיקי והמוציאים לפועל של "האח הגדול"? אם צריך לנחש ורק בניחוש מדובר כאן, הרי שזה שהתוכנית צריכה לקחת נשימה עמוקה ולעמוד בפיתוי. הפיתוי שעומד בפני כל כלי תקשורת כשהוא מוצא עצמו מעורער, הוא לעשות "עוד" ולהיות "יותר". וכאן נכון היה שלא להגדיש את הסאה; ואם אפשר לדבר על תוכנית ריאליטי מהונדסת כניסוי סוציולוגי בבני אדם במושגים של תמימות "האח הגדול" צריכה להצליח ולשחזר משהו מהתמימות שבה הגענו אל העונה הראשונה. את אפקט ה"וואו" יוצר העניין ש"האח הגדול" הצליחה לשמור עליו בעונות הקודמות, החליפה העונה האחרונה במצגים מעוררי שאט נפש ובגיבורים לרגע שהתחרו על מיליון שקלים עבור הפחות גרוע מבין כולם.
"האח הגדול" הפכה לעוד משאבת ריאליטי נטולת נשמה, שמקבצת אליה מקוששי צומי. האם בעצם לא תמיד היתה כזו? היא היתה לפחות מורכבת יותר, הצליחה לגייס אליה פנים מגוונות יותר כשפרה קורנפלד, גואל פינטו, פותנה ג'אבר, סער סקלי. כמי שעדיין לא הודחה סופית ממקומה, היא עדיין יכולה להתעשת ולגייס את תועפות ההון האנושי שלה כדי להעלות עצמה באש ולהתרומם מאפרה. אבל כרגע אם 700 אנשים אומרים שאתה שיכור, הגיע הזמן ללכת הביתה ולישון עד שזה יעבור.