לא חשוב הגודל, העיקר הביצים

גם הטרנד הזה, כמו כל טרנד, בעצם מת ברגע שהוכרז עליו ככזה. אם בהתחלה שיחות הבנות היו דבר מרענן, חדשני ומעורר לדקה, בהמשך הן הפכו לדבר מיוזע, מייגע ובעיקר מציק ועבש. חבורה של בנות, או נשים, בדרך כלל אינטליגנטיות, החליטו לסחור בבעיה אקוטית בחייהן - הרווקות. זה כמו מחלה מדבקת. הן מדברות על זה בכל בית קפה או בוטיק, הן שרות על זה, הן מפרסמות את זה, הן כותבות על זה והן אפילו מתכתבות על זה. הן הקימו לעצמן סטארט-אפ של רווקות מתוסכלות ומרירות, "בננות", שעוסק כל כולו בבעיה ואגינלית שמוטב היה להסתיר אותה מעיני השכנים או לפחות לדבר עליה רק בקרב חוג מכרים מצומצם.

כל העניין של למה אני לא מתחתנת הוא קודם כל בעיה פרטית ואישית. אחר כך הוא פשוט נורא משעמם את הציבור הרחב. העובדה שנשים יודעות לכתוב היטב על פוליטיקה, תרבות, בישול ואפילו על ספורט, אינה מצביעה על היכולת שלהן להגג כהלכה על ציד בחורים בעידן המודרני. קודם כל שיביאו בעצמן איזה שידוך ראוי הביתה, ואחר כך נדבר. ניתן לכנות את אוסף המילים והמשפטים חסר התכלית והחן כפטפוטי פות, ועל כך יש לומר במילה אחת – פויה.