אם יש משהו שאפשר לומר על "ארץ נהדרת" מודל עונה 11, זה שהיא הגיעה מוכנה. מוכנה עד רמת הגימורים הקטנים ביותר, מוכנה להתקפות מימין, מוכנה להתקפות משמאל, מוכנה למרמור של הבראנז'ה, מוכנה לרשתות החברתיות שמחכות בניבים מושחזים ובחיכוך ידיים. מוכנה עד רמת הפאנלים המצוחצחים האחרונים. שלא כמו הגישה הישראלית הכללית הנפוצה יותר - זה מה יש, עם זה ניצחנו עד היום, הנה עוד קצת מאותו הדבר. "ארץ נהדרת" לא נותנת לעצמה לשבת במנוחה עם רגליים למעלה. היא הגיעה מוכנה, והיא הגיעה כדי לעבוד, וזה מרשים.
מרשים שתוכנית מיינסטרים, אמנם סאטירית וקומית אבל בכל זאת מיינסטרים, מנהלת יחסים הדוקים עם מה שקורה ברשת ועם קולות קומיים חדשים. ואחרי שבעונה שעברה אירחה את רועי כפרי ווניה היימן ו"בקיצור", הפעם ייבאה לתוכה באופן מוצלח את ניר וגלי, צמד יוצרי האנימציה. מרשים שאימצו גם את העשייה הפרועה (המוקפדת, אבל עדיין בעלת אופי פסיכוטי), של אילן פלד ויעל פוליאקוב. ובאופן כללי, זה לא מובן מאליו שיוצרים ותוכנית מביעים גמישות מספקת כדי לצמוח ולהתפתח עם הקהל הדורשני וחובב תיבת התלונות.
הבון טון הוא לדקור את "ארץ נהדרת" עם מקל בצלעות, לנחור בבוז ולספור בעיקר את החסרונות שלה אה, כזה ראינו כבר ב"סאטרדיי נייט לייב"; זה? כולם צחקו על זה בפייסבוק לפני שבוע; אה, על הבדיחה הזאת חשבתי בעצמי וסיפרתי במטבחון בחברת הייטק בה אני בודק תוכנה. יכול להיות, למי אכפת?
כלומר בהחלט היה אכפת אם "ארץ נהדרת" היתה מייצרת תוכנית רעה, אבל האמת היא שגם בלי קטע פתיחה בועט כפי שהתרגלנו מפתיחת העונות הקודמות, עדיין מדובר בתוכנית הכי 'עשויה היטב'. "ארץ נהדרת" היא Well made ברמת החיקויים, בכתיבה ובבימוי, ברמות השונות של ההומור שהיא מפגינה מהומור מילולי מיידי, דרך שתי מחוות יפות ומעודנות לאריק איינשטיין ז"ל, ועד לביצוע אקורדיאוני מצחיק ללהיט של מיילי סיירוס, ששולח גם עקיצה לפארודיה המתנחלית המביכה. אפילו מחלקת האיפור וההלבשה שלה היא המצטיינת ביותר בתחומה.
"ארץ נהדרת" אולי שמאלנית מדי לטעמו של המיינסטרים, אבל בעצם הקטע המצחיק ביותר של התוכנית הראשונה היה הבעיטה המדוייקת לבטן הרכה (או הגז המדמיע לעין) של השמאלני הפוץ המרוצה מעצמו, בביצוע המושלם של טל פרידמן. בעצם אם לספור את החטאים של "ארץ נהדרת" ולמלל את הנעימה המתמדת שמנגנים המאוכזבים הכרונית, הדבר הנורא ביותר שעשתה התוכנית למעריציה זה שהיא נתנה אי אז לאסי כהן ללכת. אז נתנה, תתגברו על עצמכם, בחייאת.
נכון לעכשיו לתוכנית יש את נבחרת האולסטארס הכי נכונה ומעודכנת, ואין שם אף חבר צוות שלא נושא את משקלו או מונח כנטל על צוואר התוכנית (בלי להזכיר שמות מן העבר כמו מאור כהן). התוספת המעולה של רועי בר נתן וליאת הר לב, רק מוסיפה להוכיח את עצמה, ואפילו את ירון ברלד הקלף המשוגע והלא לגמרי אחיד בתוצאות, הצליחה המערכת המשומנת לרתום לטובת הכלל. כל זה לא יימנע כמובן ממי שיתעקש, לעקם את האף ולהגיד שזה כבר לא מה שזה היה, בלי לקחת בחשבון שגם הם כבר לא מה שהם היו.
וזה אולי העניין העיקרי עם היחס ל"ארץ נהדרת", שאם היא היתה מתפרצת ללוח השידורים השחון למדי, כפי שהיא עכשיו, מבלי שתישען על עשר עונות קודמות היחס אליה היה כאל מטאור טלוויזיוני מעורר התפעלות ופליאה. אבל "ארץ נהדרת" מעיזה להתייהר ולשרוד על המסך כבר יותר מעשר שנים, אז כמו בעל מוצלח שלא יילך לשום מקום, היא זוכה ליחס המזלזל שמקבל המובן מאליו. שלא יעלה לכם השתן לראש, אה? ותורידו את הזבל כשאתם יוצאים החוצה.
מה אתם חשבתם על פתיחת העונה של "ארץ נהדרת"? ספרו לנו בפייסבוק