פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סיינפלדמאניה: למה אנחנו עדיין צופים ב"סיינפלד"?

      ג'רי סיינפלד הוא כבר לא "סיינפלד", ותוכנית הרשת המוצלחת שלו מוכיחה את זה. אבל אנחנו כנראה לנצח נמשיך להגיד "היי, זה כמו בסיינפלד" ונטעה לחשוב שסיפרנו בדיחה משלנו

      ג'רי סיינפלד הוא כבר לא סיינפלד. הוא נראה בדיוק כמו אותו אדם רק עם תספורת טובה יותר וכמה קמטים בזוויות העיניים, אבל ג'רי סיינפלד בן ה-60 הוא לא סיינפלד שאנחנו רואים בשידורים החוזרים של ערוץ 2 בלילה. אותו סיטקום נון-סיטקום שסוגר את הלילה, כבר מי יודע כמה שנים, אולי 25 שנים, אולי מאז ומעולם.

      אמש שידרו (שוב. צריך לומר "שוב"? בפעם העשרים כנראה, אולי יותר) את הפרק "הויזה" – אתם זוכרים אותו, ג'ורג' מתחיל לצאת עם עורכת דין מתמחה בהגירה שחושבת שהוא מצחיק; כשג'רי זקוק לעזרתה כדי שבאבו לא יגורש מארה"ב, ג'ורג' מסכים בתנאי שהוא לא יהיה מצחיק ממנו. כבר מתיש לומר ש"סיינפלד" טובה יותר מרוב מה שעשו מאז שירדה מהמסך (לפני 15 שנים) ועד היום. זה נכון, זה נאמר ונכתב והולחן בכל מקום. אבל גם אם היתה לכם המונה ליזה המקורית תלויה בבית, באיזשהו שלב הייתם מפסיקים להתפעל מיופייה, לא?

      סיינפלד (צילום מסך)
      מתוך הפרק של אמש "הויזה" (צילום מסך)

      ג'רי סיינפלד הוא אולי כבר לא בדיוק אותו בחור סוסי-משהו שמוקף ביצורים לא תפקודיים שמנהלים משפחה אורבנית עקמומית ומומצאת משלהם, אבל תמיד יהיו צופים סיינפלדיים כאלו – ילדים-מבוגרים, מנסים לקיים חיים "אמיתיים" אבל אוכלים קורנפלקס לארוחת הערב, מעמידים פני יודעים, אבל מנחשים כל צעד ונושמים לרווחה כשלא מעדו. אלו שמגלים את "סיינפלד" לראשונה מתפעלים מרמת הדיוק בקטנוניות האנושית, בפירוק לגורמים של כל שלל המבוכות החברתיות, מהקאטץ' פרייז. אלו שנמצאים בסיבוב החמישי או העשרים, מהנהנים בהכרה אל הטלוויזיה – כן, זה באמת מבאס כשהיא מגלה שהחברים שלך מוצלחים ממך.

      אנחנו נתקענו, סיינפלד המשיך הלאה. בסדרת הרשת המעולה "comedians in cars getting coffee" שחזרה לעונה שלישית, סיינפלד מארח קומיקאים לסדרה על מה דה פאק שמתחשק לו. כי הוא ג'רי סיינפלד והוא יכול. את העונה השלישית פותח סיינפלד, הקומיקאי הכי נכון אז, עם לואי סי.קיי, הקומיקאי הכי נכון לרגע הזה. הקומיקאי שהסדרה שלו, העגומה והמצחיקה והאנושית היא ההיפך מ"סדרה על שום דבר". היא סדרה על הכל. הניינטיז וסוף הטוונטיז יפים אולי להרהורי שום דבר והמהות של כל השטויות שמתאגדות באקראית לכדי "חיים". אבל שנות האלפיים וגיל ארבעים פלוס הם כנראה חשבון נפש ארוך ולא שמח עם המציאות וכל מה שהיא מביאה איתה. פוסט המשבר הכלכלי, פוסט ההתפכחות מאמריקה הדמיונית, הכל יכולה ובלתי מנוצחת.

      סיינפלד (צילום מסך)
      ג'י סיינפלד מארח את לואי סי. קיי (צילום מסך)

      לג'רי סיינפלד של היום יש משפחה, ילדים. הוא שבע באופן שהוא חכם מספיק כדי לדעת שמסוכן להחצין. הוא יודע גם שהוא לא יכול להעמיד פנים שהוא עדיין "סיינפלד", הוא היחידי שהצליח לשרוד את צונאמי ההצלחה הזו מבלי שתהרוס אותו, כשפשוט ידע לשחרר את הסדרה לחיות או למות בעצמה. בעט בקרחון הזה לתוך האוקיינוס של הנצח, ובחר לעמוד בצד ולהשקיף, ממש כמו הדמות הנקייה שהוא תמיד גילם. נותן לאחרים להסתבך, להתלכלך. אנחנו, לעומתו, נמשיך להצביע על השידורים החוזרים, על איכות הצילום ההולכת ונראית אנכרוניסטית, על הבגדים והתסרוקות של איליין שכבר הופכים בלתי נסבלים בכיעורם, נגיד "וואי, זה כל כך נכון". נתחוב אטמי אוזניים כדי שהמציאות לא תרעיש, ונתנמנם במחשבות על החמין לשבת. במשרד נגיד עוד פעם או פעמיים "היי, זה ממש כמו בסיינפלד", ונרגיש שסיפרנו בדיחה, למרות שבעצם לא.

      צופים עדיין ב"סיינפלד"? ספרו לנו למה בפייסבוק