פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בוחשת בסירים 13: מי רוצה קובה בפאונד?

      דוד חביב ובנותיו מצליחים למכור קובה לבריטים, בינו חש את החיים וגבאי חש בוקס לפרצוף. בלוג "רויאל שף"

      בוחשת בסירים 13: מי רוצה קובה בפאונד?

      מכבדים את מעמד האישה בכיף

      סאגת דוד חביב ובניו / בנותיו / משפחתו / כלבלביו / עציציו מסרבת לגווע. הפעם מתרסק אבא חביב לתוך פגישה של בנותיו עם רוזמרי, המרי פופינס של עסקי הקובות באנגליה שבטוחה שרק ספונפול אוף כמון תעזור לתרופה להיבלע לה לה לה. היא בנתה על פגישת ביזנס מרגשת של גירל פאואר עם התאומות, אך הן ציטטו בצייתנות את אבא ש"עסקים עושים רק עם דוד חביב ובניו מספר אחת!" או באנגלית, "ביזנס איזה נו... נו שני אנד מירב. ביזנס דו.... דה... איז... וואט..." ועל רקע מילים נחרצות אלה מגיח דוד חביב הדגול בכבודו ובעצמו, ונוטל את המושכות משתי הילדות המעולפות.

      אז מה נסגר בעסקה ההיסטורית בין מטעמי עיראק לממלכה הבריטית? קודם כל מתברר, זהירות הלם, שאפילו באנגליה האוכל יותר זול מאשר בארץ. "אין מצב שאני מוכרת קובה שלכם בפאונד", מבהירה רוזמרי, "ביותר מ-75 פני זה לא יימכר". דפאק, ממחר אני מזמינה צהריים לעבודה רק מלונדון, לא מטר לפני. לאחר שנחתמים ענייני המחיר, הגיע הזמן לשלם מס שפתיים למהפכה הפמיניסטית בע"מ. "אני אחתום איתך רק אם תשנה את שם המסעדה ל'דוד חביב ומשפחתו'", מצווה רוזמרי. "לדוד חביב לא מעמידים תנאים!" פוסק דוד חביב למצלמה, אך לרוזמרי מחרבש איזה "אני אחשוב על זה". "היא מה זה פמיניסטית!" מתפעל חביב בצאתו מהפגישה הגורלית.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      לדוד חביב לא מעמידים תנאים, בובה! (צילום מסך)

      וכך, בעוד הבנות שלו כוססות ציפורניים, פונה דוד חביב להתייעץ עם האנשים החשובים באמת, השותפים העסקיים שלו, אלה שגורפים את כל הכסף – הבנים שלו. "רוצים פה שנשנה את שם המסעדה", הוא מספר להם בסקייפ. "אם הייתה לך בת בכורה אז מילא", אומר גאון א', "אבל יש לך בן בכור". "געא!" מסכים גאון ב'. "אבל יש היום את הקידמה", מנסה חביב לשחזר מזיכרון את הטיעונים הלא ברורים ששמע קודם, "זה כבר 2013, הכול אחרת, הכול שונה... אני מכבד את האישה, מכבד את מעמד האישה!" "גם אני מכבד את מעמד האישה!" מתרגש גאון א'. השלושה מוחים דמעה שיוויונית ומחליטים שכדי שהבנות לא ייעלבו, הם אכן ישנו את השם, ודוד חביב מסכם: "הבנים יישארו שותפים, הבנות יקבלו את הכבוד שלהן ואני אמשיך לעשות עסקים". ספוילר: נכון לרגע זה המסעדה עדיין נקראת "ובניו" (הזמנתי אתמול. ממליצה על הקובה בטטה), אז אל תעצרו את נשימתכם.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      הבנים של דוד חביב מהרהרים בהתתפתחות מעמד האישה בתרבות המערבית בשלהי המאה ה-20 (צילום מסך)

      האושר הוא עפיפון

      ובינתיים, בינו מדלג החוצה עם עפיפון השקשוקה שלו ירחם השם, אל עבר מפגש מיוחד של מעיפי העפיפונים המקומיים. " כל אירופה תראה את כוח השקשוקה!" מברך נתן את עפיפון השקשוקה המהודר. הציור שעל העפיפון נראה משום מה הרבה יותר אסתטי ממה שבינו וגבאי קשקשו בגואש לפני כמה פרקים, אולי מדובר במחטף הפקתי, אבל לא חשוב. השקשוקופון עף ובינו עף איתו, מאושר וחופשי, מוכן לעזוב את עסקי המסעדנות לנצח ורק לשכב פה לנצח על הדשא בחולמנות כשסנאים ופרפרים מקפצים סביבו, סורקים את שיערו ושרים שירים של דיסני. "בינו, אתה בסדר?" אץ לעזרתו נתן, "אל תמות לי עכשיו!" שהרי אצל בינו קשה להבחין אם הוא חי או מת כי בכל מקרה לשונו מתגלגלת החוצה ועיניו זגוגות.

      אך בינו חי וקיים, חי עוד יותר מתמיד. הוא מצא, סוף סוף, את שלוות הנפש שלו, ותצטרכו לגרור אותו בחזרה לארץ עם דחפורים. "זה קסם", אומר לו אחד מהמעיפי המקומיים, "כשאתה מעיף עפיפון, אתה יכול לשחרר את הנשמה". "סוף סוף אני פוגש אנשים כמוני!" מתייפח בינו על כתפי המעופפים הנועזים, "זה היום המאושר בחיי!" תודה לך, חתיכת סדין לבן עם חוט.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      ברוך מחיה המתים. בינו (צילום מסך)

      אגרוף הזעם

      גם גבאי מגשים את חלומות: לחטוף מכות רצח בתחתונים בחדר מלא צרחות. סוף סוף הגיע הזמן לצאת לקרב, ולהראות לבריטים האלה איך מסעדנים צנומים מהמזה"ת מתאגרפים! כל החברה'לעך מלווים אותו לאירוע, כולל נתן ההמום שלא מבין איזה מין ספורט זה, " למה להכאיב אחד לשני? למה להרביץ?" ומריה שרק מתפללת שהציוד של נתן יישאר שלם עד הדייט השלישי שלהם. לרוע המזל, היריב המתוכנן של גבאי לא יכול להגיע עקב וואטאבר, ובמקומו מקריצים איזה פסיכופת מחומצן ונוטף דם עם מבטא נאצי. חברינו צופים בעצב בבריון שמשייף עם גבאי את הפרקט ומשתמש בעמוד השדרה שלו כקיסם שיניים. נדמה שלגבאי אין סיכוי מול התפלץ הקטלני.

      ואז לפתע, מבעד לעיסת המוח המעוך בראשו, גבאי מתחיל לשמוע קריאות קצובות, "פלא-פל גבאי, פלא-פל גבאי". האמנם? האם הוא הוזה? האם זה אלוהים? או אליהו הנביא? לא, זה חנוך שהחליט לפרגן, והשירה המקודשת חודרת אט אט לעצמותיו של גבאי, ונפשו מתחזקת. כוחו של הפלאפל הקסום אופף את גבאי בעוצמה של אלפי פוקימונים והופך אותו לסופר-גבאי. באגרוף אדיר הוא הולך בסופר-נאצי ומשטח אותו על הרצפה! יש לנו תיקו! "זה נס גלוי", מודיע גבאי אחר כך, "אלוהים חיבק אותי כל הקרב". כן, שלושה כדורי אלוהים, עם קצת טחינה למעלה. כה לחי!

      רויאל שף: קרב אגרוף (yescell)
      כוח גבאי (צילום מסך)