זה ייגמר בבכי!

אילנה, תקשיבי טוב-טוב מה אני אומר לך: זה ייגמר בבכי. תאמיני לי, זה לא ייגמר טוב. תעני לי, תעני לי! תסתכלי עלי כשאני מדבר אליך! תורידי את החיוך הזה מהפנים, תנגבי את הליפסטיק מהשפתיים שלך ותפסיקי – בשם אלוהים – לקרוא כמו איזה דפ"רית מהטלפרומפטר. את מקשיבה לי בכלל? את מבינה שאני רוצה את טובתך?

הוא לא טוב בשבילך הבחור הזה. תאמיני לי, אני יודע. אני מכיר אותו כבר כמה שנים. אי אפשר לפרוח לידו, אי אפשר להתפתח. הוא עושה את כולם כאלה קטנים. הכי קטנים בעולם. אבל את, אילנה, יש בך משהו שונה, משהו לא דומה. אז למה לך? תקשיבי לבנאדם שמחבב אותך.

כל נערות הגלגל, נערות העולם המופלא, המסע המופלא, נילס הולגרסן ואווזי הפרא, מה נהיה מכולן? כלום. כלום, את מקשיבה לי? היה לך משהו טוב ביד. התחלת כבר לשחק אותה. אמרו שיש לך סגנון, שאת מסגננת, מסתגננת, מסוגננת, לא מתגוננת, מתעניינת, מסתננת חרש אל לבו של המיינסטרים הוולגארי, הקונצנזוס הסלולרי, שממליך נסיכות ומטה את הכף לשבט או לזכות.

אילנה, כמעט והיית שם. נגעת בזה. בחתונה הפובליציסטאית, בתוכנית הרוק המחורפנת (איזה טקסטים שנונים כתבו לך תסריטאי הערוץ הראשון! הם גרמו לך להישמע כל-כך טוב! ולהריח!), בדאבל-ספרד של "ידיעות" (אוייייש, את היית שם...) סיפרת לכולם על הקעקועים שחרצו בך רוקיסטים ליגה ב'. כמעט ועשית לי את זה.

אבל עכשיו נדבקת אליו. דווקא אליו. הוא יוציא אותך רע, אילנה. לא יעזור פה מייק-אפ. לא יעזור פה מייק-אובר. לא יעזרו לך פה מי פה. לא יעזרו החברים מהברנז'ה. אף שיר בגלגל"צ לא ינחם אותך. אילנה, אם לא תשימי לזה סוף (תסתכלי באיזה בוז הוא מביט בך!) את תיגמרי לי מול העיניים. אילנה, לא! אילנה! אילנה? אילנה? אני מדבר אליך!