Against Me! Transgender Dysphoria Blues
להקת הפאנק פופ המשובחת Against Me מגיעה אל האלבום השישי שלה אחרי תקופה של שינויים גדולים. הם עזבו את הלייבל Sire אחרי שהוציאו בו אלבום אחד בלבד ("White Crosses" המאכזב למדי), והחליפו בסיסט ומתופף. אה, כן, ויש את כל העניין הזה עם הסולן תום גייבל, שהכריז על עצמו רשמית כטרנסג'נדר, החל בטיפולי הורמונים והחל לחיות כאישה תחת השם לורה ג'יין גרייס. האמת שהעניין הזה תמיד הדהד שם ברקע, לכל מי שרצה להקשיב. ב"The Ocean" שסגר את האלבום הרביעי והמעולה שלהם גייבל שר "ואם יכולתי לבחור, הייתי נולד אישה. אמא שלי אמרה לי פעם שהיא הייתה קוראת לי לורה". אבל הפעם לא מדובר על שורות מזדמנות "Transgender Dysphoria Blues" מתרגם באומץ וחוכמה את החוויה האישית של גרייס לשורה של המנוני רוק שריריים וקליטים שיכולים לדבר לכל מי שחש אי פעם כאאוטסיידר, או ידע שהוא לא חי את החיים שהוא רוצה לחיות.
שיר הנושא הפותח קופץ ישר למים העמוקים ומבהיר באנו לדבר על זה. "הסימנים ברורים כתפיים רחבות מדי בשביל בחורה / מזכירים לך כל הזמן מאיפה באת". החיים החדשים של לורה ג'יין גרייס, הם לא רק חומר מצוין לכתיבת שירים, נראה שהם גם הטעינו אותה באנרגיות שנדמה שהלהקה כולה איבדה בשנים האחרונות. גרייס מזמן לא נשמעה כל כך חיה ונחושה, והביצועים של הלהקה כולה הולמים את הפוקוס המחודש בכתיבת השירים. "Unconditional Love" הוא רוק פאבים עם פזמון שמתנחל במוח אחרי האזנה אחת, ו"Drinking With The Jocks" דורש להגביר את הרמקולים לעוצמות חסרות התחשבות בזמן שגרייס משחזרת את המחנק של חייה הקודמים "אני שותה עם הספורטאים/ אני צוחקת על ההומואים/ כמו אחת מהבנים". כש"Black Me Out" הסוגר נכנס להילוך גבוה וגרייס נשמעת שוב כאילו היא מוכנה לירוק בפרצוף של כל מי שהיה כבר היה מוכן לשים לה איקס על הקריירה, קשה לא להתחיל לחשוב שאולי קיבלנו את אלבום הרוק הטוב של 2014 כבר בינואר.
הנה האלבום כולו להאזנה מלאה:
James Vincent McMorrow Post Tropical
לא בטוח שזה הוגן, אבל יש שני שמות שג'יימס וינסנט מקמורו לא יוכל לברוח מהם בזמן הקרוב בון איבר וג'יימס בלייק. כמו בון איבר הוא החל את דרכו עם אלבום בכורה אקוסטי שזכה להצלחה לא מועטה במולדתו אירלנד ובבריטניה, חלק מגל הפולק החדש והמזוקן של תחילת העשור. וכמוהו הוא מוציא כעת אלבום שני מגוון ועשיר שמתעלם בהחלטיות מהמגבלות האסתטיות של הסגנון שאיתו פרץ לתודעה. שירת הפלצט הנפלאה שלו (שגם היא מזכירה מאוד את בון איבר) נצבעת פתאום בגוונים עמוקים של סול, וגם השירים עצמם משלבים כעת השפעות חזקות של אר אנ' בי ואלקטרוניקה רכה, וזאת בערך הנקודה שבה מגיעה ההשוואה הבלתי נמנעת לבלייק. שווה להתעכב עוד רגע על הקול של מקמורו כי מדובר בכלי פשוט מדהים. האיש יכול היה באותה מידה להוציא אלבום קאברים של ריקי מרטין והוא עדיין היה שווה האזנה, רק בשביל הקול הזה שמלטף ודוקר אותך לסירוגין (וגם כי במחשבה שנייה, אלבום קאברים לריקי מרטין זה רעיון מעולה).
"Post Tropical" הוא אלבום שקל מאוד להתאהב בו. מקמורו, שכתב, הפיק וניגן בכל הכלים, יצר כאן אלבום רך ומכיל מאוד שעדיין מצליח לשמור על העניין ולאתגר בלי להתריס. מין שמיכת פוך איכותית במיוחד. השירים שלו מצוינים, והעיבודים האורגניים גואים בטבעיות מלחישות ותכנותי תופים לשיאים תזמורתיים סוחפים. זה אלבום נעים על סף המניפולציה הרגשית, שחותר ביעילות נגד התפיסה לפיה אלבום "טוב" הוא אלבום שבהכרח מקשה על המאזין. במקרה של "Post Tropical" נדמה שהמטרה היתה נדיבות ויופי וזה בדיוק מה שג'יימס וינסנט מקמורו השיג. כמויות בלתי סבירות לחלוטין של יופי.
הנה האלבום כולו להאזנה מלאה:
בית דין גבוה לפופ : Shakira feat. Rihanna Can't Remember To Forget You
"Can't Remember To Forget You" (לא לבלבל עם "אל תשכחי לזכור אותי" של טיפקס), מפגש הפסגה של שאקירה וריהאנה, הוא שיר קטן באופן כמעט מרשים. אין כאן דרמה מובנית, בניה לקראת איזה פזמון נצחונות או פוטנציאל לקליפ מופרז ועתיר תקציב. סתם שיר פופ חביב שלא רודף בכוח אחרי אף טרנד, עם בתי סקא-לייט ופזמון רוק סינתטי שמעט מנותק מהבתים. אין כאן ניסיון מאולץ ליצור "רגע גדול", וזה היתרון המרכזי של השיר הוא זוכה להיות שיר במקום אירוע. בלי ריהאנה, לא בטוח שהסינגל הזה, שנועד לקדם את אלבומה הרביעי באנגלית של שאקירה, היה זוכה ליותר מדי תשומת לב.
החלק המעניין ביותר כאן הוא לשמוע את ריהאנה שרה שורות כמו "אני חוזרת שוב, נופלת מהרכבת, נוחתת במיטתו, חוזרת על טעויות האתמול". פתאום השיר הכי טוב שלה עד היום על כריס בראון הוא לא שלה ולא על כריס בראון. השילוב של שאקירה וריהאנה מרגיש טבעי ולא רק כמו ניסיון לייצר גימיק על ידי חיבור מקרי בין זוג "דיוות", גם אם לא בטוח ששתיהן אפילו דרכו באותו אולפן כדי להקליט.
גזר הדין : להיט קטן וחינני.
קליפ השבוע : King Krule A Lizard State
הקליפ החדש של קינג קרול הוא מחווה אוהבת ומדוקדקת לאלפרד היצ'קוק, וליתר דיוק ל-"Dial M For Murder". הבמאי ג'יימי ג'יימס מדינה הצליח להשיג את הסכמת היורשים לשלב הקדמה של היצ'קוק עצמו בפתיחת השיר והתפאורה שוחזרה היטב. זה לא היה עובד עם כל אמן, אבל האווירה הקלסטרופובית עובדת כאן מצוין. קצת כמו בקלאסיקה ההיא של וויזר ו"ימים מאושרים", אתה צריך לדעת לבחור את קטעי הארכיון שלך.
ארבע בשורה
Wild Beasts Wanderlust
ל-Wild Beasts יש יופי של אלבום בכורה, אבל "Wanderlust", שפותח את האלבום הבא שלהם, מסמן עליית ליגה. הסינתיסייזרים המזמזמים והעיבוד המינימליסטי רק גורמים להיידן ת'ורפ להישמע עוד יותר מאיים כשהוא מזהיר "אל תבלבל אותי עם מישהו ששם זין".
Ella Eyre All About You
אלה איירי מוכרת בינתיים בעיקר כזמרת אורחת באלבום של רודימנטל, אבל אין שום סיבה שהמצב הזה לא ישתנה השנה, כי "All About You" יכול וצריך להפוך ללהיט.
Willow Smith feat. Jaden 5
הילדים של וויל סמית' מגששים את דרכם לתוך קריירה מוזיקלית כבר כמה שנים, במידות שונות של הצלחה (כשהמידות הן "Whip My Hair" מצד אחד וכל השאר מצד שני). אבל הנה החלק המוזר זה שיר לא רע בכלל. לווילו בת ה-13(!) יש קול יפה ובגרות מפתיעה בהגשה, וג'יידן... טוב, נו, ג'יידן הוא לא ראפר מוצלח במיוחד, אבל הוא לגמרי לא מפריע כאן. הילדים בסדר.
Elbow Fly Boy Blue / Lunette
הנה סנונית ראשונה מהאלבום הבא של Elbow או בעצם שתי סנוניות שחוברו יחדיו (מטריד). גיא גארווי דיבר על אלבום עם השפעות של רוק מתקדם וזה לא לגמרי מורגש כאן, אבל כל העסק עדיין מאוד יפה.
מה דעתכם על השיר של שאקירה וריהאנה? דברו על זה בפייסבוק