"מה קורה? אני באמת שואל: מה קורה?". (המפיק תומר ג'י בשיח פילוסופי עם המתמודדת מעיין קווילי, זאת עם המשקפיים המנומרים).
אין להן קול. אין להן דיקציה. אין להן לוק. ורוב הזמן אין להן גם מושג. אז מה הן עושות פה? הן לא יודעות את המלים. הן לא למדו את השירים. והן גם לא נראות בעניין. אז איך הן עברו אודישן? בערוץ 24 הכל יכול להיות. עובדה, אפילו דנה אינטרנשיונל, זמרת בלי תקווה, בלי עתיד, בלי חלום, קיבלה שם ריאליטי. בשבע בערב. למעלה משעתיים וחצי על השעון. כולל ליאון רוזנברג מ"חדשות הבידור". מייקל לואיס מ"הישרדות". תמיר קליסקי מאתניקס. וירדנה ארזי מהבוידעם.
צפו: צדי צרפתי משוחח על "ישנן בנות" באולפן וואלה
הפורמט המתיש של "ישנן בנות", ריאליטי שאמור לספק לנו את "להקת הבנות של ישראל", מעורר געגועים עזים ל"אקס פקטור". המתחרות, לעומת זאת, לא מעוררות געגועים לדבר. מתוך 32 הזמרות, או כאלה שחושבות שהן זמרות, אפשר בקושי להרכיב צמד. ובמילותיו האלמותיות של תומר ג'י המתוסכל: "השיר לא מתחבר אלייך. את אמורה להתחבר לשיר".
במרכז התכנית - אולפן. על רצפתו שרועות בנות, 20 פלוס, 30 מינוס. בכל מספר דקות מוזמנות 4 מהן לבצע להיט ההולם את אחד מ-8 ההרכבים שאליו הן נבחנות. מי שרוצה להיזכר בסרט "הלהקה" יכול להיזכר, אני לא אפריע לו. אני, באופן אישי, מעדיף דווקא סרט אילם. ושהפסנתר ימשיך לנמנם ברקע.
לא רק שמות ההרכבים כמו נלקחו מקדם האירוויזיון של 85' ("איי ליסט", למשל. "וינטג'", לדוגמה. "צ'ייסר", תדמיינו. ואפילו "קולולו'", תאמינו לא), גם קטעי הקישור שמדקלמת, בחוסר כישרון בולט ובחוסר מודעות עצמית טוטאלי, דנה אינטרנשיונל. אחרי שרביעייה זו או אחרת מחסלת את "השקט שנשאר" משירי מימון ולא מותירה דבר מ"שיר קדמשנתי (סקס אחר)", צצה לה אינטר, בוילה (שהיתה מתה שתהיה שלה) עם הלצה, בדיחה, או מערכון, לא ברור לי מה זה היה. וזה נראה אפילו יותר רע ממה שזה נשמע.
מינווייל, באולפן, מסעיר לגלות קשרים משפחתיים. הבת של לאה לופטין מ"שוקולד מנטה מסטיק" והבת של רותי בן אברהם מ"סקסטה" עושות פדיחות. וגם הבתדודה של רוני סופרסטאר לא יוצאת טוב במיוחד. עוד ברשימה: ריתמיקאית מוסמכת, פליטת צעירי קיסריה, זוכת "כוכב נולד" במכללת רופין, זמרת אופרה בדימוס, מורה לאירובי וניצולת "מה שקורה באילת" (לפי השירה שלה, כנראה שלא קורה שם כלום). הן מתחרות על הזכות לזייף קאוור למשה פרץ, לשכוח את המלים ב"דם חם", לא לחייך, לא לזוז, לא להבין איך הן נקלעו לפה, ואנחנו רק במחצית הראשונה של המרתון. היי, הנה שוב זאב רווח בפרסומת לתפוצ'יפס. לא פלא שיש לו כזאת בטן גדולה, זו כבר הפעם הרביעית שהיא משודרת בתוכנית הזאת.
הבנות באמת מקסימות, באמת משתדלות (טוב, לא כולן), אז למה להיות רעים? השירים הרבה יותר איומים מהן. עם חולצת בטן, מכנסונים, טייץ, בלונד צבוע ונגיעות בשיער, הן כנראה עדיין מאמינות להבטחות ריקות מתוכן שנזרקות לחלל האוויר, כנראה עקב שימוש מופרז בסמי הזיה ("אוטוטו הופעות חיות. אצטדיונים. במות גדולות"). אפשר להמר שאף לא אחת מהן תהיה כוכבת. למרות שאי אפשר לדעת, אולי "ביונסה הישראלית" תפתיע אותנו. או שמא תהיה זאת חברתו ארוכת הרגליים של הצל.
אבל הבעיה החמורה ביותר ב"ישנן בנות", חוץ מהצווחות באנגלית משובשת של אינטר, היא העובדה הפעוטה שאין בה שום דרמה. הרגע המסעיר ביותר הוא הווידוי "אני לא חושבת שהייתי כזאת גרועה", או התלונה "כל אחת צעקה לי באוזן", או הנזיפה "זו חוסר מקצועיות לשמה" ( די, באמת?).
לו אני ירדנה ארזי, אני שם עוד מייקאפ להסתיר את המבוכה. לו אני צדי צרפתי, אני שוקל לערוק לאיראן. לו אני דנה אינטרנשיונל, אני לא עושה כלום, כי מה אכפת לי להיות תקועה עם חתיכים על סטרואידים. "אני מחפשת את להקת הבנות שתמרוט לי את הנוצות", היא פורשת את חזונה המבעית בתחילת השואו. בסופו, אחרי למעלה מ-150 דקות, מתברר שדנה צדקה: כולנו מרוטים. כולנו בלי נוצות. תכנית מציאות או לא תכנית מציאות?
"ישנן בנות". ערוץ 24. א'-ג', 19:00.