נדמה כאילו במהלך העשור האחרון, הקולנוע האמריקאי עבר דירה אל הטלוויזיה האמריקאית, והוא לא מתכוון להתפנות משם במהרה. בעוד שהקולנוע מתקשה לייצר רוב הזמן משהו בוגר יותר מסרטי קומיקס, המשכונים לסרטי קומיקס וסרטי מגה-קומיקס, שמאחדים בין גיבורי סרטי הקומיקס האחרים, הטלוויזיה שואבת אליה את מיטב הכישרונות הדרמטיים בתחום הכתיבה, הבימוי והמשחק. התוצאה היא כמות עצומה של סדרות מקוריות ומושקעות, שנהנות מקהל אוהד ומעניקות ליוצרים ולשחקנים שלהם סביבת עבודה יציבה ואפשרות להעמקה.
גם ג'יימס ספיידר, אחד משחקני הקולנוע האהובים משנות השמונים והתשעים, שמאחוריו סרטים בלתי נשכחים כמו "סקס, שקרים ווידאוטייפ", "קראש" ו"המזכירה", מוצא בשנים האחרונות את מקומו על המסך הקטן, ולא נשמע יותר מדי סובל מזה - "אין ספק שבתחום הטלוויזיה התרחש בעשור האחרון מפץ גדול", קובע ספיידר במהלך מסיבת עיתונאים טלפונית. "אחת הסיבות לזינוק הזה היא שמבחינה כלכלית הקולנוע הפך להיות עסק קשה. שכבת הביניים של סרטי הקולנוע כמעט ונעלמה. כלומר, המציאות כיום היא שמדי שנה מופקים כמה סרטי אולפנים ענקיים ומצד שני סרטים קטנים ודלי תקציב, שלא מאפשרים ליוצרים וצוותים להתפרנס כראוי. היעדר שכבת האמצע של סרטי הקולנוע בתקציבים בינוניים דוחפת יותר ויותר אנשים לטלוויזיה, בתקווה להתפרנס".
באופן מפתיע עבור מי שבילה בשנים האחרונות לא מעט זמן על סטים של סדרות טלוויזיה מצליחות, בין השאר ב"הפרקליטים", הספין-אוף שלה "בוסטון ליגל" ו"המשרד", ספיידר מודה שאינו מעורה כמעט ביצירה הטלוויזיונית העכשווית. "לא נעים לי לומר, אבל אני חי את החיים שלי בסוג של ואקום. אין לי טלוויזיה בבית ואני גם לא הולך הרבה לקולנוע. בזמן שאני מצטלם, אני בכלל לא מצליח לראות כלום".
בימים אלו ספיידר מככב בסדרה המדוברת "הרשימה השחורה", (שמשודרת גם ב-YES, ימי ראשון ב- 22:00, בערוץ yes Action HD וב VOD) בתפקיד שבהחלט עשוי להפוך לאייקוני. ספיידר משחק את רד רדינגטון, איש FBI לשעבר שחצה את הקווים והפך לפושע בינלאומי מבוקש. בתחילת הסדרה הוא מופיע במפתיע במטה הראשי של השרות החשאי ומציע עסקה שקשה לסרב לה: עזרה בלכידת כמה מהפושעים המסוכנים ביותר בארצות הברית, שמהווים חלק מהרשימה השחורה שלו. מכאן מתחיל סחרור לא לגמרי מאוזן של אירועים לא צפויים וגילויים, שלא תמיד ברור לאן הוא הולך, אבל כיף לזרום איתו.
ספיידר טוען, שהצלחתה של "הרשימה השחורה" באה לו בהפתעה. "כשאני בוחר לשחק תפקיד, אני מעולם לא חושב על סיכויי ההצלחה של הפרויקט. הדבר היחיד שמניע אותי הוא התחושה, לאחר קריאת התסריט, שמדובר בדמות שאני יכול להביא אליה משהו מקורי מעצמי, ויהיה לי מעניין לשחק אותה. במקרה של רד, הרגשתי כבר מהפיילוט שהוא דמות מאוד רב-גונית, שמשלבת בין אינטנסיביות להומור ויכולה להפתיע כל פעם מחדש. זה סוג של דמות, שאתה בתור צופה תרצה לבלות איתה זמן מה, כדי לפענח אותה".
-התחושה שמתגבשת מפרק לפרק היא שככל שמבלים יותר זמן עם רד, ככה יודעים עליו פחות.
"אני באותו מצב בדיוק. זה מלהיב מבחינתי לשחק את התפקיד, כי כל פעם שאני מקבל תסריט לפרק חדש אני מופתע. אני מבקש בכוונה מהתסריטאים לא לגלות לי לגבי מה שהולך לקרות בהמשך יותר ממה שאני חייב לדעת, כי ההפתעה היא חלק מהכיף בעשיית סדרה מהסוג הזה. לפעמים זה מרגיש כמו להיות ילד ולשחק ב'נדמה לי' עם החברים שלך. אני מאוד אוהב לעבוד ככה. בשיחות עם התסריטאים, אנחנו מתלבטים המון לגבי הקצב הנכון לחשוף את הסודות הרבים שהסיפור של הסדרה מסתיר. זה עניין לא פשוט בטלוויזיה, כי אתה לא באמת יודע כמה זמן הסדרה תשרוד. לכן יש סכנה לחשוף את הדברים מוקדם מדי או לחילופין לסחוב אותם יותר מדי זמן, עד שכבר אין לך הזדמנות לחשוף כלום".
- בעצם רד רדינגטון הוא האנטי-גיבור האולטימטיבי. האם זה משהו שמשך אותך בדמות?
"רד הוא ללא ספק אנטי-גיבור נהדר, שמרגיש הכי בנוח בפינות הכי אפלות של החיים, שבהן בן אדם נורמלי לעולם לא ירגיש בנוח. אנטי-גיבורים תמיד היו הדמויות שהכי אהבתי. באופן לגמרי מקרי, אלה גם הדמויות שיוצא לי לשחק רוב הזמן. אני לא יודע אם יש לי את הכישורים המתאימים כדי לשחק משהו אחר".
עוקבים אחרי "הרשימה השחורה"? ספרו לנו בפייסבוק