אז בתחילת הניינטיז, כשדובר על סו קולד יריבות ושנאה בין שני המחנות, החליטו נירוונה ופרל ג'אם שהן לא יוציאו יחד אלבומים חדשים וייתנו רווח של חצי שנה בין דיסקים טריים של כל אחת מהן. הסיבה לכך היתה הכי סיאטלית חשש שמא מי שאין לו יותר מדי כסף ייקרע בין שני אלבומים חדשים של הלהקות האהובות עליו ולא יידע במי לבחור והאם להוציא את הקאש. והנה עכשיו יוצאים להם בסמיכות קרובה ממש שני אלבומי היפ הופ עבריים, זה של סאבלימינל והצל, וזה של חלוצי החלל.
אבל יש הבדל ענק בין הסאבלימינלים והחלוצים. הם פונים כביכול לאותו קהל יעד, ספק נוער שרוצה לשמוע היפ הופ בעברית, אבל למעשה הם אינם לובשים את אותם הברדסים. סאב והצל הם כוחניים, ימניים, מסחריים ומשחקים על הטיקט הגאנגסטרי. חלוצי החלל, לעומתם, מתגלים כלא כוחניים, לא מסחריים, לא משחקים על טיקט גאנגסטרי, ובעיקר שמאלנים. כלומר, מגיע להם לקבל מכות מ"האור והצל".
והדיסק של חלוצי החלל, לא אמרתי עד עכשיו, הוא הדבר הכי טוב שנצרב בלייזר בתחום ההיפ הופ הישראלי. מה זה אומר? לא הרבה. זה לא אומר שזה אחד מהדיסקים הטובים ששמעתם בזמן האחרון, זה לא אומר שזה מרים את הז'אנר לגבהים חדשים, או שזה מעורר תקווה כלשהי זה פשוט אומר שרע מוכיח הפיק את זה.
וההפקה של מוכיח היא פשוט מדהימה בדיסק הזה. הבנאדם מוכשר כמו שץ, ואם יש משהו כיפי, זה לעקוב אחרי הגאוניות שלו. שילוב של יכולת וחזון שמנפקים תוצאות שלא נשמעות מכאן (והן באמת לא מכאן). הנה הוא מרים ביטים פצצתיים, מסמפל קלאסיקות ישראליות, מנגן בכל הכלים, לוקח ביט קטוע ומבתר את אמו באופן שערורייתי, דופק סולו גיטרה פסיכי של כמה דקות.
אבל ההשקעה של ההפקה המוזיקלית בדיסק הזה לא פרופורציונלית ליכולת הריימס של חלוצי החלל. לחלוצי החלל יש בעיה קלה של זרימה. לחלוצי החלל יש בעיה קלה של זרימה, ולעתים קרובות ההרגשה היא שהריימס שלהם הם אלה שמעכבים את האלבום הזה, מפריעים לקונספט. וזה קצת עצוב, כי הקונספט הוא אלבום של חלוצי החלל.
אבל זה לא שאין סיבות להיות שמחים. יש בדיסק רגעים שבהם מירו וחמי נסחפים עמוק-עמוק, ואז הם נשמעים טוב. סאבלימינל והצל מחממים אותם מעולה בדואט "כוח". גם ב"ימים טובים" (עם אסף אמדורסקי) הם נשמעים חזק. אבל הרגעים הטובים והשווים באמת של הדיסק הזה נמצאים במקומות שבהם חלוצי החלל מציגים את מה שיש להם, ואין לכל כך הרבה מוזיקאים ישראלים אחרים וזה אומץ.
הם אולי לא עושים את זה לאורך כל האלבום, בסך הכל צריך לשיר גם על בחורות וכאלה, אבל הם יכולים להגיד פתאום ב"מספיק קשקשת": "כל המהפכנים תדליקו אש/ שרפו משהו/ תפילו כמה גורדי שחקים/ אולי יקרה משהו/ מפטמים אותנו בפוסטרים, טוסטרים/ רק לעוור אותנו/ פרסומות, שלטי חוצות/ רק לבלבל אותנו...אולי הם מפחדים שנמצא את הכוחות/ נחתוך את הכבלים/ ואז נגלה שיש מלחמה בחוץ".
והם יכולים להביא את TN שייתן קצת בערבית ב"ס'תכל לתוך עיני" (גם TY הבריטי חביב הדינמו נותן שורה וחצי בשיר הזה), והם יכולים לגרור את סאבלימינל והצל שלא בידיעתם לשיר עם מסר אנטי מלחמתי, והם יכולים לחרוז "הציונות - איזה שטות", והם יכולים, בטראק החבוי בסוף האלבום, גם לרדת על חברות התקליטים. ואת זה אף אחד אחר לא עושה פה כי חלק מפחדים, חלק מתנערים (ד"ש למוקי) וחלק לא מספיק חכמים.
סאבלימינל: "מה שחשבתי צל הוא הגוף האמיתי"
21.8.2002 / 9:45