פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קורדרוי 77: הקאמבק של בק

      האלבום החדש של בק הוא לא רק הדבר המשמעותי הראשון שיצא תחת ידיו מאז "Sea Change" – הוא גם מזכיר את אלבום המופת ההוא בעדינות וברגישות. בלוג הרוק של מני אבירם מצדיע

      בק (AP , BRANIMIR KVARTUC)
      הוא חזר. בק (צילום: BRANIMIR KVARTUC)

      Beck – Morning Phase

      "הבוקר איבדתי את כל ההגנות שלי. תראי לי איך זה היה פעם"

      אני מקנא במי ש"Morning Phase" תופס אותו במצב הצבירה שבו "Sea Change" תפס אותי. כלומר לא מאחל את כאב הלב, אבל כן את הטיימינג המושלם לקבל אלבום שנתפר למידותיה של נפש במצוקה. ולמרות ש"Morning Phase" הוא אחיו היותר אופטימי (והפחות מוצלח) של אלבום המופת ההוא, לבטח יימצאו המונים שימצאו בו נחמה חיונית, כי למרות האופטימיות הוא עדיין ספוג בסנטימנטליות וברגשנות ובמלנכוליה נפלאה שתרכך גם את הקשה שבלבבות. בק, שבגדול ניתקתי איתו קשר אחרי "Sea Change" כי בעיני הוא בזבז את כשרונו האדיר על כל מיני קשקושים חיוורים שנועדו להראות כמה הוא קול, ושהאלבומים שהוציא לא הצליחו להטריד את מנוחתו של מכתב הפרידה הנדיר שכתב ב-2002, חוזר כאן בענק. אלבום מספר 12 של הנסן, בן 43 ואבא לשניים, מאוד סבנטיזי באווירה שלו, וכשמו כן הוא – פסקול מושלם לרגעים האלה, מוקדם בבוקר, או רגע לפני שהעולם מתעורר או כשאתה בדרך לפגוש את היום שבפתח וצריך משהו שיחליק את המפגש. הוא עשיר וחם וקצת עצוב, אבל גם שמח מההבטחות שיכול להיות שמחכות בהמשך.

      כאמור, "Morning Phase" הוא לא "Sea Change", ואי אפשר לצפות ממנו שיהיה, אבל הוא בהחלט מנסה להיות, וזה לא מעט. הוא לא שלם ומרגש כמוהו (בשבילי, בשבילי) כאלבום, אבל הוא משובץ בלא מעט רגעים מופלאים. "Blue Moon", שכבר אומץ בחום על ידי הרדיו, הוא השיר הכי טוב בו, ויש אחרים שכמעט ומצליחים להשתוות לו. הם מעבירים את "Morning Phase" לשלב הגמר של 2014.

      בק שרד לב מרוסק, ובראיונות מתברר שגם גב מרוסק, ועכשיו הוא במעין התחלה חדשה. ההתעוררות שלו היא בשורה נפלאה, והיא גם עוזרת לפתוח את היום קצת יותר בטוב.

      The Hold Steady – I Hope This Whole Thing Didn't Frighten You

      תואר שיר השבוע הולך לסינגל החדש של ההולד סטדי, להקה שהרבה מאוד מעריצים – כולל אותי - מחכים כבר ארבע שנים לאלבום החדש שלה. ההמתנה תגיע לקיצה לקראת סוף מרץ, אז ייצא "Teeth Dreams", השמיני של קרייג פין ושות', והוא אומר שהם רצו "אלבום רוק גדול". השיר הזה מעביר את המסר בצורה מדויקת, כמובן מבלי לוותר על היכולות הסיפוריות הנדירות של פין.

      והנה הטריילר לאלבום.

      Future Islands – Seasons (Waiting On You)

      יותר מדי זמן חלף בלי מוזיקה חדש של פיוצ'ר איילנדס, להקה שחפרתי כאן עליה לא מעט בעבר, ושהאלבום הקודם שלה, "On the Water" , כיכב בסיכום 2011 שלי. כל זה משתנה עכשיו עם הסינגל החדש של ההרכב המצוין, שממשיך לטפל בגעגועיו לאייטיז באמצעות המנונים קטנים מלאי סינתיסייזרים. ובדיוק כשייצא האלבום החדש של ההולד סטדי, ייצא גם "Singles", הרביעי של הבולטימורים, שבראשם עומד סמואל הארינג המוכשר. כאמור – מרץ הגדול.

      NO – Leave the Door Wide Open

      No הם הרכב מלוס אנג'לס שקצת רוצה להיות אינטרפול וקצת רוצה להיות הנשיונל. הסינגל החדש שלהם מחבר בין הרצונות האלו בצורה מסקרנת ומרים אותך לאוויר כמו שהמנונים מהז'אנר אמורים לעשות. אלבום הבכורה שלהם, "El Prado", ייצא בשבוע הבא.

      Cloud Nothings – I’m Not Part Of Me

      אחד מהשירים הכי טובים בקטלוג של ההרכב של דילן באלדי מגיע מתוך אלבום חדש, "Here and Nowhere Else", שיגיע באפריל וינסה להתחרות באהבה שקיבל קודמו, "Attack on Memory". הוא יעשה את זה בעזרת שירים כאלה.

      Eagulls – Possessed

      בזמן שמחכים למוזיקה חדשה של האמייזינג סנייקסהדס, אפשר להתנחם בעוד שיר מבטיח ומקיים של איגולז, חמישיית Pאנק מלידס שתלווה אותנו ב-2014. גם אלבום הבכורה שלה ייצא במרץ.

      Superfood – TV

      מתגעגעים לימים התמימים והעליזים של הבריטפופ? לסופרפוד יש את התרופה. מתוך אי.פי בשם "Mam" של הרביעייה מהסצינה הלוהטת של בירמינגהאם.

      The National – I Need my Girl

      איזה כיף לתכנית הבוקר של סי.בי.אס, שם אירחו את הנשיונל לראיון פלוס ביצוע של שני שירים. הנה אחד מהם. הנשיונל יהיו השנה בפרימוורה, בליינאפ מהטובים של פסטיבלי השנה.

      Arcade Fire – Normal Person

      כיף גם לתחנת הרדיו טריפל ג'יי באוסטרליה, שקיבלה פינוק מארקייד פייר. הלהקה, שנמצאת בסיבוב הופעות במדינה, גם התראיינה וגם ביצעה שלושה שירים מתוך "Reflektor". וגם היא תהיה בפרימוורה.

      והנה ווין באטלר מצטרף השבוע לפרל ג'אם באוסטרליה לביצוע של "Keep on Rocking in the Free World":

      Against Me! – Fuckymylife666

      כל הופעה של אגיינסט מי היא עכשיו משהו שקשה להוריד ממנו את העיניים, ולורה ג'יין גרייס היא גיבורה מרגשת. כוכבי המדור הקודם הגיעו ללטרמן ונתנו שואו נהדר שקצת בלבל את המנחה.

      Broken Bells – After the Disco

      אני די מאוכזב מהאלבום החדש של ברוקן בלז, "After the Disco", השני של ג'יימס מרסר ודיינג'ר מאוס. כביכול הוא עושה הכל נכון, אבל חסר לו לב, ויש רגעים שהוא יותר ג'יימס בלאנט מהשינז. ועדיין, הוא לא נטול רגעים יפים, כמו שיר הנושא. הנה הוא בביצוע אצל ג'ימי קימל.

      ניל יאנג בקרנגי הול – סרט ההופעה

      למי שפספס את אחת המתנות הכי גדולות של השבועות האחרונים: מפיק וידיאו בשם טוני אדאמס צילם את ההופעה של ניל יאנג בקרנגי הול בניו יורק בתחילת ינואר, צירף לצילומים שלו חומרים שצילמו שלושה מעריצים אחרים, חיבר את האודיו שנקלט במיקרופונים שפוזרו באולם ויצר סרט הופעה של שעתיים. ההופעה של יאנג בישראל לא אמורה להיות אקוסטית, ככל הנראה גם וגם, ובכל מקרה נגיד יפה תודה על מה שנקבל.

      פצצה מהעבר

      ?Therapy היא להקה שכבר נחלק לה כבוד במדור, אבל אין כזה דבר יותר מדי כבוד לשלישיה הצפון-אירית החשובה הזאת. הפעם התכנסנו כאן כדי לחגוג בדיוק 20 שנה ליציאתו של "Troublegum", האלבום השני (היו להם עוד שני אלבומים קצרים יותר לפני הבכורה הרשמית, "Nurse", מ-1992) של הלהקה, שנולד בתחילת פברואר 1994. "Troublegum" היה אחד מאלבומי הרוק הכי טובים של שנות ה-90, והוא עדיין אפקטיבי להפליא. זה לא קשה במיוחד כשיש לך שירים כמו "Screamager", "Nowhere" והפצצה הבאה. מאז הוציאו ת'ראפי עוד 11 אלבומים, רבים מהם לא רעים בכלל, ועד היום הם פעילים בצורה כזאת או אחרת. במרץ יצאו מהדורות חגיגיות ומושקעות של "Troublegum" והאלבום שהגיע אחריו, "Infernal Love".

      לכל הטורים של מני אבירם

      מה חשבתם על החדש של בק? ספרו לנו בפייסבוק