Bombay Bicycle Club So Long, See You Tomorrow
Bombay Bicycle Club הם להקה חסרת מנוח. את שלושת האלבומים הראשונים שלהם הם הוציאו תוך שלוש שנים, כאשר נדמה שכל אחד מהם נועד לפצות על איזה מחסור בקודמו. הלהקה שפרצה כעוד "להקת השבוע" של עיתונות המוזיקה הבריטית ההפכפכה, התחילה את דרכה עם צליל ששואל באופן שווה מהארקטיק מאנקיז ומבלוק פארטי, חתכה תוך שנה לאלבום אקוסטי קטן ומרומז. עוד שנה עברה והחיפוש אחר זהות מובחנת ממשיך עם אלבום אינדי פופ מלוטש ומופק למשעי. אז הנה החדשות הטובות "So Long, See You Tomorrow" הוא האלבום שבו Bombay Bicycle Club מצאו את עצמם.
האלבום הזה רחוק שנות אור מפופ הגיטרות חסר הייחוד שעד לפני כמה שנים נחשב למומחיות שלהם. "So Long, See You Tomorrow" הוא אלבום אלקטרו פופ עשיר ומשמח, גדוש במרקמים מגוונים והשפעות מבורכות של אר אנ' בי ומוזיקת עולם. אלבום מתמסר מאוד שלא מפסיק לקשקש בזנב Bombay Bicycle Club רק מנסים לעשות לכם נעים באוזן עם עוד מקצב, עוד מלודיה קליטה, עוד סימפול מפתיע. זה ההיפך מאלבום קשה לעיכול. זה פרוזן יוגורט מוזיקלי.
קחו לדוגמה את "Feel" עם סימפול המסיבה הערבי הזה בהתחלה, שמבשיל לשיר פופ מתוק עם מקצב של הפעלות בבריכה ומשם ממריא לריף גיטרה מזרחי באווירת יהודה קיסר. או את "Overdone" הפותח שמסתמך על כינורות סוחפים לפני שהוא עובר לשתי דקות של פ'אנק רוק חשמלי. זה אלבום שמצד אחד פועל בשיטת 'יותר זה יותר' ומצד שני מצליח לא להישמע נפוח או מבולבל. עכשיו רק צריך לקוות ש-Bombay Bicycle Club מתכננים להישאר בחליפה הזאת לטווח ארוך קצת יותר. הם מעולם לא נשמעו חיוניים כל כך.
Temples Sun Structures
גל הפסיכדליה החדשה שטיים אימפלה עזרו להעלות לפני השטח מדגים שוב ושוב שהסגנון יכול להפוך בקלות איומה למקלט לאמנים בינוניים. קל להסתיר שחזורים חסרי ערך מוסף וחוסר כיוון כללי מאחורי התווית הזאת של "פסיכדליה". Temples מדגימים באלבום הבכורה שלהם איך עושים את זה נכון. הצליל שלהם מדויק ומלא במחוות לכל יצירות המפתח, מ"Revolver" ועד הדורז, אבל הם לא שוכחים לכתוב שירים טובים שמתעלים מעל הערך הנוסטלגי ולשמור על פוקוס.
"Shelter Song" נפתח בריף גיטרה שנשמע כאילו נגנב הישר מתת המודע של רוג'ר מגווין, ל"Mesmerise" יש פזמון שיכול ללוות אותך ימים שלמים ובשירים כמו "Keep In The Dark" הסולן ג'יימס בגשאו מתגלה ככותב ראוי עם שורות כמו "השינה לא תציל אותך מהלילה". לא תמצאו כאו ניסיונות אמיצים למתוח את גבולות הז'אנר, אפשר אפילו לומר שזה אלבום בכורה שמרני מאוד בסך הכל, אבל Temples כל כך טובים במה שהם עושים שהם מוזמנים להמשיך בענייניהם בלי התקטננויות על התפתחות אמנותית.
האלבום כולו להאזנה מלאה:
קליפ השבוע : Elbow New York Morning
השיר החדש של Elbow נעים ומוקפד, אבל הגיבורים האמיתיים של הקליפ הזה הם דניס ולויס, הזוג המקסים שהקדיש את כל חייו למוזיקה ולסצינת הרוק של ניו יורק ומתועד כאן בעדינות. הסיפורים הקטנים מימי השיא של ה-CBGB, אין ספור המזכרות, החברות עם הראמונז והחרטה על הפעם ההיא שדניס כמעט נתן טרמפ לאנדי וורהול. דוקומנטרי קטן ומרגש על זוג עם תשוקה בלתי נגמרת למוזיקה ועל הסצינה שדהתה סביבם.
בית דין גבוה לפופ : Miley Cyrus & Madonna Don't Tell Me / We Can't Stop
אוי מדונה, אני לא בטוח איך לומר את זה בלי להעליב (בעיקר כשאני יודע כמה חשובה לך דעתם של כותבי טורים קיקיוניים מהמידל איסט), אבל אולי הגיע הזמן לפרוש? או לחילופין להפסיק לנסות לשתף פעולה עם הקשקושים של כוכבת הפופ של הרגע רק כדי לגרד כמה רסיסי רלוונטיות?
בימי הנשיקות הצרפתיות עם בריטני וכריסטינה זה עוד עבד כטפיחות מעודדות על השכם מהמלכה האם, אבל בשלב הזה זה קצת נראה כאילו את היא זו שנואשת לאיזה אישור מגניבות מילדות שלא אמורות לחלוק איתך את אותה במה. רגע ה"שיא" של מופע האנפלאגד של מיילי סיירוס (שהיה טראשי לתפארת בכל הדרכים שהייתם מצפים) היה המאש אפ האיום הזה בין "Don't Tell Me" ו"We Can't Stop". זה מתחיל בסדר, מתחיל להראות סימני מצוקה בשלב הטוורקינג (בערך) המאולץ, והופך רשמית לתאונת דרכים ברגע שמדונה מוצאת את עצמה שרה "We run things, things dont run we", מקבלת ספנקינג ומוציאה לשון כי השמועות מספרות שזה מה שהילדים של היום אוהבים.
אנחנו אוהבים אותך מדונה, אבל הגיע הזמן להתחיל ליצור במנותק ממירוץ הפופ המביך הזה. את לא חייבת לחזור להכתיב את האופנה, אבל את חייבת להפסיק לרדוף אחריה.
גזר הדין : Stop.
ארבע בשורה
Nickel Creek Destination
להקת הבלוגראס האלטרנטיבית המופלאה ניקל קריק התאחדה, והנה שיר ראשון מהאלבום שבדרך שמבהיר בלי התחכמויות מיותרות כמה מוצדק היה הגעגוע הזה. ברוכים השבים.
Major Lazer Aerosol Can
2013 הייתה שנה כל כך טובה עבור פארל כמפיק וזמר שקל היה לשכוח שהאיש הוא גם ראפר לא רע בכלל, ובמקרה של הבאנגר הזה מה-EP הקרוב של מייג'ור לייזר, הוא אפילו ראפר מצוין. אם לא סופרים את הכובע מהגראמיז, האיש פשוט לא יכול לטעות כרגע.
T.O.P Doom Dada
שיר הקאמבק של הראפר הקוריאני T.0.P הוא פחות או יותר המקבילה הקייפופית ל"Rap God" של אמינם.
Miguel Simplethings
שיר חדש של מיגל מתוך פסקול העונה הנוכחית של 'בנות'. האיש לא רוצה דוגמנית, רק בחורה נחמדה שתעשן איתו. מהיכרות עם שאר היצירה שלו קצת קשה להאמין לזה, אבל מיגל יודע להיות מאוד משכנע.
ביי
אהלן ליחידי הסגולה שהגיעו עד לכאן בשביל יותר מהצורך לטקבק את השנאה העזה שלכם למיילי סיירוס או את השנאה העזה לא פחות לכתבים חצופים שמעליבים את מדונה. זה הפליימוביל האחרון לעת עתה עכב שלל אילוצים שמסתכמים ב"זה לא אתם, זה אני". היה כיף גדול לכתוב כאן על התפר בין אינדי לפופ, אנחנו צריכים לעשות את זה שוב בהזדמנות.