"רובוקופ" המחודש היה אסון צפוי מראש. כל הרימייקים האלה לסרטי שנות ה-80 נמאסו. אי אפשר כבר לתת לסרט אהוב מהילדות לנוח בשלום על משכבו? הכל צריך לקבל גרסה מודרנית "אפלה" בתלת-מימד עם בוהק עדשה? שלא לדבר על כך שרובוקופ, השוטר-רובוט הדוהר ברחובות הכרך המשגשג של דטרויט, היה מאוד אייטיז, ולא נראה כל כך טוב במבט לאחור. אז ייבאו, כרגיל, איזה במאי שיעשה את סרטו האמריקאי הראשון עם הרימייק הזה, ובדרך גם צבעו את הגיבור בשחור. זה נראה רע.
לכן, כל כך מפתיע לגלות ש"רובוקופ" החדש הוא סרט טוב. ברצינות לא רק ביחס לעונה ולא רק ביחס לציפיות. כן, זה מוזר.
חלק מהסיבה היא שמלבד נקודות בודדות, עלילת "רובוקופ" החדש לא קשורה לסרט המקורי ולכן אפשר לוותר מראש על ההשוואה ביניהם. הפעם, ג'ואל קינמן ("ההריגה") הוא השוטר אלכס מרפי, שבעקבות מאמצים כנים מדי לנקות את דטרויט מפשע הופך לקורבן ניסיון התנקשות. הוא שורד, בקושי: נשאר ממנו מעט מאוד. השאריות של מרפי משובצות בתוך רובוט משהו כמו 94% רובו ו-6% קופ שיכול להיות הגרסה המכנית לבאטמן. הוא יוצא שוב לנקות את העיר, כולל את הרוצחים של עצמו.
עד כאן הכל בדיוק כצפוי, אלא שהעלילה הזאת כמעט שולית בסרט. מרפי הוא אולי גיבור הסרט, אבל לאורך רגעים ארוכים בו הוא אפילו לא נוכח. הרבה יותר תשומת לב ניתנת לגורמים השונים שיצרו את רובוקופ ומנסים לשלוט בו ולנצל אותו למטרותיהם. רובוקופ נועד להיות מוצר של יחסי ציבור, וכל הצלחה או כישלון שלו נמדדים במרחק שאליו הם מקדמים את בעלי האינטרסים שעוסקים בדברים גדולים הרבה יותר מאיזה שוטר מושחת או סוחר סמים אקראי. המושכים בחוטים השונים מגולמים על ידי מבחר מפתיע של שחקנים טובים בתפקידים משניים: המדען שהקים אותו (גארי אולדמן), מנכ"ל חברת הרובוטיקה שמעליו (מייקל קיטון), טקטיקן צבאי המשמש גם כ"מאלף" רובוטים (ג'קי ארל היילי), ובין לבין, סמואל ל. ג'קסון המבדר כרגיל כמנחה של מעין תכנית פוליטית בנוסח גלן בק. ג'קסון מעניק לאורך הסרט שיעור בספינים: הוא מדגים שוב ושוב שלא משנה מה יקרה, הוא תמיד ימצא את הדרך להפוך את זה לכלי תעמולה לטובת האג'נדה שלו. הפארודיה שלו על בעלי-דעה טלוויזיוניים מניפולטיביים כה מדויקת, שבוודאי יהיו צופים שלא ישימו לב בכלל שזו פארודיה. חוק פו תקף גם לסרטים, מתברר.
חוזה פדילה, הבמאי של שני סרטי "יחידת עילית" הברזילאיים, קיבל את הג'וב הזה מן הסתם בשל היכולת המוכחת שלו לביים סצינות אקשן. דווקא כאן הוא לא מצטיין: יש אקשן רובוטי סביר בהחלט ב"רובוקופ" החדש, אבל לא משהו מסעיר או יוצא דופן. ובכל זאת, פאדילה עבר בהצלחה את ההגירה להוליווד למרות שהוא נכנס חזק בפוליטיקה אמריקאית: הסרט עוסק, ברמיזות עבות ובאופן כמעט בלתי מוסתר, בנושא פוליטי אמריקאי אקטואלי: השימוש בכלי טיס לא מאוישים לתקיפות בפקיסטן. בנוסף, האופן שבו העיר מרושתת לחלוטין וכל אזרח תמיד נצפה על ידי מכשירי מעקב ומצלמות נראה כמו חזון עתידני קודר, רק שהוא לא עתידני למעשה, אנחנו כמעט שם.
חשוב להזכיר שהעיסוק הזה בנושאים אקטואליים לא נעשה בסגנון שעת חברה, והוא לא מפריע לסרט להיות כיפי. למרות הכל, זה סרט אקשן (שגם סובל מכמה ליקויי-הגיון אופייניים לסרטים מסוג זה). אבל בניגוד לרימייקים רבים אחרים, "רובוקופ" באמת עשה את הצעד הנכון כדי להביא את הפרנצ'ייז אל העידן שאחרי "האביר האפל". לא, זה לא אומר להפוך את הכל לאפל יותר זה רק אומר שבהחלט ייתכן סרט אקשן כיפי שיש לו משהו בראש.
מה אתם חשבתם על "רובוקופ"? דברו על זה בפייסבוק