הניסיונות החוזרים ונשנים להמציא את סדרת סרטי הנוער הבאה שתהיה להיט ענק נראים בדרך כלל כמו הדבק-וערבב של סדרות קיימות, בניסיון למצוא נוסחה שתעבוד: קחו קצת "משחקי הרעב" תוסיפו "דמדומים" וערבבו, או קחו את "דמדומים" והחליפו את כל הערפדים בחייזרים. זה נכון בהחלט גם במקרה של "האקדמיה לערפדים", שמורכב מהרבה ה"ארי פוטר", קצת "דמדומים", טיפה "באפי", עם שפריץ של (זה נשמע כמו בדיחה, אבל זה לא) "קפטן פלאנט". אבל החלק הקריטי מגיע לא ברכיבים, אלא בהוראות ההכנה: את כל הרכיבים האלה הכניסו למיקסר, וערבבו מהר. ממש ממש מהר.
"האקדמיה לערפדים" הוא סרט לדור עם טווח הקשב מינימלי. נהוג לומר שלדור של היום אין סבלנות לשום דבר ארוך יותר מסרטון יוטיוב; "האקדמיה" הוא סרט לאנשים שמשתעממים בחמש השניות של הפרסומת לפני הסרטון ביוטיוב ועוברים לעשות משהו אחר. העניין הוא שכמו כל סרט פנטזיה, גם הסרט הזה מתרחש בעולם משלו עם כללים משלו, ואת הכללים האלו צריך להסביר לקהל במהירות: מיהם הטובים, מיהם הרעים, מה בדיוק ערפדים יכולים ולא יכולים לעשות, האם אור שמש מפריע להם (לא) והאם הם שותים דם (כן), ואיך עובדת שיטת השלטון שלהם (12 בתי מלוכה שעושים רוטציה ביניהם), ואת העובדה שיש שלושה סוגים של ערפדים, וכל אחד מהם יכול ולא יכול לעשות דברים אחרים, וחלק מהם רעים, אבל לפעמים טובים הופכים לרעים, והיכולות המיוחדות של כל אחד מהם.
ומכיוון שמדובר גם בסרט תיכון צריך להכיר את הדמויות הראשיות והדמויות המשניות והתלמידים והמנהלת המרושעת והמורה החביבה שנעלמה והמורה החתיך והדוד החביב וההוא שייראה כמו הרע אבל בעצם הוא הטוב ולהיפך ובאמצע להכניס בדיחות על תרבות הפופ וגם עלילה. ואין זמן. אם סרטי "הארי פוטר", בניסיון לדחוס את כל עלילת הספרים, נמשכו כל אחד שעתיים פלוס פלוס, "האקדמיה לערפדים" מנסה לעשות את הכול בתוך שעה וחצי בלחץ. חלק גדול מהסרט עובר בהקראות של אקספוזיציה והסברים, מהר מהר כי צריך להספיק להגיע לסצנה הבאה לפני שתברחו. כדי להספיק, נראה שהסרט לקח כמה ספידים.
ישנם רגעים שבהם "האקדמיה", בלי שום צחוק ובלי שמץ של הגזמה, נראה כאילו הוא מוקרן בהילוך מהיר. ישנן תוכנות צפייה שבהן יש אפשרות כזאת, לצפות בסרטים במהירות של פי אחד וחצי. זה יעיל לאנשים עם מעט זמן פנוי: אפשר לראות סרט באורך מלא תוך שעה, או פרק של סיטקום ברבע שעה. הפאוזות נעלמות, וכולם מדברים קצת יותר מהר, אבל הם עדיין מובנים. אם ניסיתם לצפות בסרטים בצורה כזאת אתם בוודאי יודעים שזה לא בדיוק עובד. איכשהו, כל המידע מגיע, אבל הוא לא מתעכל. הבדיחות שם, אבל לא מצחיקות. ככה נראה "האקדמיה לערפדים": הוא עובר מהר מדי.
זה לא שאילו היו מאטים את הסרט לקצב נורמלי הוא היה הופך פתאום למבריק. הסרט עוסק בזוג תלמידות בתיכון הערפדי, ואסיליסה (לוסי פריי) נסיכה מבית ערפדי אצילי, ורוז (זואי דויטש) חברתה הטובה ומגינתה, שהיא גם דאמפיר, כלומר חצי-ערפד, שלפעמים רואה דרך העיניים של ליסה ולא רוצה שאף אחד יידע שהיא נתנה לה לשתות את הדם שלה כשהן ברחו יחד מהאקדמיה אבל בתוך חמש דקות מתחילת הסרט חזרו כי - עזבו, זה מסובך מדי.
הסרט עוקב אחרי הפורמט של "הארי פוטר" הספרים המוקדמים, בעיקר - בכך שרובו עוסק בדרמה בית ספרית, ורק בסוף נזכר שצריך גם להגן על שלום העולם מפני... משהו רע כזה או אחר. בני הערפדים אמורים להיות מבודדים מהעולם, אבל זה משום מה לא מפריע לזואי דויטש שפרטי מאץ' מגלמת כאן את פיית' מ"באפי" - להכניס רפרנסים לתרבות הפופ שהיא לא אמורה להכיר פעם בכמה דקות. זה טיפשי, זאת יומרה ברורה ולא מוסתרת ליצור סדרה (על פי הדקות האחרונות של הסרט, הוא משוכנע לחלוטין שיהיה סרט המשך. As If) וזה בסדר אם אתם מגיעים מראש בציפייה למשהו עם התוכן והעומק של סוכרית גומי. שנלעסת בפאסט-פורוורד.
תצפו ב"האקדמיה לערפדים", או שתדלגו עליו? שתפו בפייסבוק