עוד לא ראינו אף פעם ייצוג של שוטר או בלש או איש צבא שהזהות המקצועית שלו לא משתלטת על כל מאודו. זה כנראה מפני שזו עשויה להיות תכנית משעממת מאוד "ראו! ביום הוא בלש מחונן ובערב הוא סתם איש ככל האנשים שחוזר הביתה ומשכיב את הילדים שלו לישון, לא מוטרד אפילו לרגע מהמקרים האיומים שלא פיענח!". כל העיקרון של סדרות וסרטים שנסובים סביב המקצוע של הדמויות, מ"שיקגו הופ", דרך "פרקליטי LA" ועד ל"האנטומיה של גריי", הוא הצגת המקום בו הקריירה הפכה לאדם שמחזיק בה. אבל עם כל הכבוד לדיוויד אי. קלי. מי שהיה כמעט הראשון לעשות זאת הוא סר ארתור קונאן דויל עם הדמות הבלתי נשכחת שלו - שרלוק הולמס. הבלש שהיה בלש בכל רמ"ח איבריו, ולא יכול היה לכבות את הכישרון האיבחוני שלו גם כשהיה זקוק למנוחה, וגם כשזה הביא עליו את סופו.
"שרלוק", על העונות הקודמות שלה וזו השלישית שהגיעה לשידור ב- HOT אמש, היא אולי העיבוד הכי מוצלח שנעשה לדמות ולסיפורים של קונאן דויל. נעשו המון כאלו, חלקם הלכו עקב בצד אגודל אחר דמותו היבשושית היודעת-כל של הולמס, אחרות מודרניות יותר ניסו להערות לבלש סקס אפיל שלא ממש היה במקור. הביצוע הקולנועי הסקסי שייך לרוברט דאוני ג'וניור בסדרת סרטיו של גאי ריצ'י, והנסיון הטלוויזיוני המרגיז שייך לג'וני לי מילר ולווטסון הנשית שלו לוסי ליו, עם "אלמנטרי". לגבי סקס אפיל? מבריק זה הסקסי החדש. ולא נעים לומר, אבל, לא דאוני ג'וניור ולא לי מילר מייצרים את הרושם שהם מבריקים מהאדם הממוצע, ובטח לא של מי שמגיע ליכולותיו הקוגניטיביות של שרלוק הולמס.
את זה אי אפשר לומר על בנדיקט קמברבאץ'. תיקון על בנדיקט טימותי קרלטון קמברבאץ'. אבל זה רק שוויץ, כי היות האדם בריטי, זו באמת נקודת פתיחה מיטבית לחיים, אבל זה לא באמת עזר לג'וני לי מילר. בואו ונניח שיש כאן פסקאות על גבי פסקאות המשתפכות ומתפייטות על בנדיקט קמברבאץ', על עיניו התכולות שחודרות כמו דוקרן קרח, על מגוון מיקרו ההבעות הזעירות שלו שמביעות בוז, ועל היהירות שהוא לובש כמו חליפה תפורה היטב עם תך נסתר. ואחרי שעברנו את המכשלה המאוהבת הזו, לעיקרו של העניין "שרלוק" הוא עיבוד מודרני נפלא שאפילו סר דויל, אם רק היה מתרגל לצרצורי ה-SMSים התדירים שבסדרה, היה מעניק לו חותמת מאשררת. כיוון ש"שרלוק" היא שילוב מאוזן ונהדר של בידור ואינטלקט.
לבד מסיפורי המעשה החכמים והמורכבים של ארתור קונאן דויל, הוא השכיל לעשות שני דברים שמהווים את בסיס הקסם והעל זמניות של שרלוק הולמס. האחד הוא כאמור הפיכתו של שרלוק הולמס לחזות של מקצוע הבלשות. הולמס הוא כמעט צינור מיסטי לכל האינטליגנציה בעולם, הוא מבריק לחלוטין בעבודתו. ואצל שרלוק, כמו אצל כל דמויות הבלשים-שוטרים-קרימינולוגים-רופאים שיבואו בעקבותיו, האש הבוערת של הכישרון הזה, מכלה כל מה שלצדה. כלומר, כמו אצל גאונים רבים כל מה שאינו נכלל בתחום ההצטיינות שלו, סובל מחסך. במקרה של שרלוק, כישורי האנוש שלו, גינוני הנימוסין, האספקטים היומיומיים של ההתקיימות מהיכולת להתקין לעצמו בעצמו כוס תה ועד הקפדה על שינה כל אלו סובלים מהזנחה. גם היכולת לקיים יחסים זוגיים לוקה בחסר. כל זאת עד לזוגיות האמיתית והאפלטונית (למרות כל הרמזים המשועשעים והמודעים לעצמם של "שרלוק") עם ווטסון. ווטסון שלו ב"שרלוק" הוא מרטין פרימן, והכימיה בין השחקנים היא כזו שמצליחה למצות את המיטב ממערכת היחסים של הדמויות, והיא כר בלתי נלאה להקנטות מבדרות.
רוב סדרות המומחים, (להוציא את "בניחוש חוקר" החמודה והמטופשת), אוהבות להתפלש עמוק בדכדוך המגיע עם ההצטיינות, ובמחיר הבלתי נסבל של האישיות האובססיבית וחסרת הגבולות שמביאה לסוג כזה של גאונות, והדוגמאות האחרונות בלבד הן "חניבעל", "The Following" "הגשר", "בלש אמיתי", וזה רק על קצה המזלג. זה לא שב"שרלוק" אין את הממד של המחיר אשר משלם הבלש על עצם היותו הבלש הטוב בעולם, אלא שהבריטים כבר ראו דבר או שניים בתחום סדרות הפשע והבילוש, ועוד הרבה יותר מכך בכל האובססיה הבריטית להולמס. הפעם הם מוכנים להפוך את "שרלוק" לגילטי פלז'ר הכי גבה מצח, הכי מענג, והכי מדגדג את האינטלקט.
מה אתם חושבים על העונה החדשה של "שרלוק"? ספרו לנו בפייסבוק