בעקבות ההפסד של דיקפריו: כל הלוזרים הנצחיים שמצליחים לשרוד

ברכות ואיחולים לבביים לזוכי טקס האוסקר שנערך אמש (ראשון), בלוס אנג'לס. גם הפעם חזינו בקרנבל שמלות מוגזמות על שטיח אדום כוחני יותר מגדר ההפרדה, כמיטב המסורת. אחרי הכל, בהוליווד, הרגלים ישנים קשה לשנות. כמה קשה? אולי בלתי אפשרי. תשאלו את אקדמיית האוסקר, ששוב חיממה את ליאונרדו דיקפריו עם מועמדות נחשקת לפרס השחקן, הזמינה אותו לעלות אליה הביתה לקפה, אבל ברגע האמת העדיפה להתעורר בבוקר לצידו של מת'יו מקונוהי. התפקיד של דיקפריו ב"הזאב מוול סטריט" לא הספיק לו בכדי להניח את טלפיו על הפסלון הזהוב, שהיה נראה מיליון דולר על רקע חיוכו מסמא העיניים של מקונוהי. האחרון אגב נשא נאום בעוד דיקפריו צופה בו מהיציע (וככל הנראה משתנק מבכי), סופר ארבע מועמדויות שקיבל במהלך השנים, לצד אפס זכיות.

דיקפריו אולי ניסה לשמור על פוקר פייס אבל כפי שכבר הספקנו להבין, יש מצב שמשחק זה לא ממש הצד החזק שלו. בכל מקרה, ברגעים הקשים של השחקן ההוליוודי חשוב לזכור שלא צריך להתייאש ולהתחיל לשחק בכל מיני מותחני אשפה של מ. נייט שאמלאן, וגם אין צורך לרוץ לקיצוניות השניה ולהידפק על דלתותיו של מיכאל הנקה והדרמות במשקל מאה טון שלו. שהרי ישנם אנשים שעשו קריירה שלמה מלהפסיד, ואת האנשים האלה אנחנו רוצים לזכור היום.

האנשים שמצליחים לחיות בצל מחלת המפסידנות, אפילו שקובעי הטעם לא השאירו להם יותר משנה לשרוד. האנשים שליטפו את המקום הראשון, נגעו בו ברכות, ליחכו את פנכתו אך נאלצו לצפות בארץ המובטחת מבחוץ, בעוד אחרים מקבלים את כל הכיף. ממש כמו משה רבנו. ואם תמת הלוזריות עבדה לשמעון פרס, אין שום סיבה שזה לא יעבוד גם לליאו.

קבלו אותה, האישה שנראית בדיוק אותו הדבר מאז ימי "ספיד" העליזים. מותחן הפעולה לצד קיאנו ריבס העלה את בולוק לגדולות והיא זרמה בשמחה עם תפקידי האקדוחנית. למרבה הצער, כשבולוק החלה במאמצים כבדים להראות שיש בה יותר מ"איזה מין שוטרת" ו"איזה מין שוטרת 2", הקהל כבר היה שבע. אז נכון, ב-2010 היא קיבלה אוסקר על "הזדמנות שניה" אבל תפקידה בסרט "כוח משיכה" לא היה מספיק טוב בשביל האקדמיה (למרות שבמאי הסרט אלפונסו קוארון דווקא כן קיבל פרס). אבל זה לא משנה לבולוק, שתמשיך לשחק בדרמות פסאודו פסיכולוגיות לצד להיטי קיץ במשקל נוצה. מעניין איך בולוק מצליחה לסלוח פעם אחר פעם למבקרי הוליווד, שכל כך לא שמים אליה לב שאפילו את נאום הזכיה שלה (עד שהיא כבר זוכה לאחד) הם פשוט חותכים לה באמצע.

אורי גוטליב, נדמה שהוא בכל מקום, אבל איפה הוא בעצם באמת? בין הנחיית פאנל כושל, להנחיית תכנית בידור כושלת, להנחיית תכנית סאטירה כושלת, להנחיית עוד פאנל כושל וחוזר חלילה – מדהים לראות איך גוטליב מנצח את חוקי הטבע פעם אחר פעם. גוטליב הוא האיש שהתלוצץ עם רופאיו ואז חזר לקבור אותם בלי רחמים, בעוד הוא חי לנצח בפריים טיים. בבית הספר סיפרו לנו שהחזק שורד, אך בעולם ההישרדות של הטלוויזיה בישראל, אורי גוטליב שורד. כמו עוף החול, גוטליב עולה פעם אחר פעם ומפציע שוב בתפקיד המנחה הנוירוטי שהוא גם... נוירוטי? לטוב ולרע, מדובר בהישג מרשים.

בתקופה האחרונה הזכיינית רשת מצליחה להחזיר מלחמה למתחרים מקשת, אבל הניצחון, או אפילו התיקו, רחוק מלהיות מוכרז. לקשת יש את "ארץ נהדרת"? ברשת יעשו את "שבוע סוף". רד בנד עשו יופי של דבר בהוט? ברשת יעלו על הקונספט בדיליי של חמש שנים וירימו את "המופע של רד ודביר", מינוס הצחוקים.

לקשת יש את "מאסטר שף"? ברשת נזכרים לעלות עם "משחקי השף", פורמט שהם מכנים "מקורי" אבל בעצם מועתק מכל תכניות הבישול שקיימות על הפלנטה. אח, אין על המוח היהודי. סיכומו של עניין - לאחר שנאבקו על הזכויות של "הישרדות" מול ערוץ 10, רשת הגיעו לדרגה גבוהה ביותר של חוסר אופי ו/או עמוד שדרה, תכונה שעוברת בגנים של לוזרים סדרתיים.

יהיה נובל? לא יהיה נובל? אולי השנה? אולי בכל זאת? נו כבר, מה יש להם השבדים האלה, רק על קוואזי גביש הם מוכנים להעניק לנו את הנובל?! מה קרה, ש"י עגנון כן ועמוס עוז לא? יצחק בשביס זינגר זה בסדר אבל עוז זה לא לרמה שלהם? בקרב על הנובל, עומד לו עוז בעוז, לבד במערכה, עיניו נוצצות בציפייה. אולי הפעם? אבל לעוז יש שתי בעיות בדרך לתואר הנכסף: הוא לא עוז זהבי והוא לא דוד גרוסמן. תחליטו אתם מה עדיף.

שירי מימון אולי סוגרת קיסריות יחד עם שמעון בוסקילה וממש לאחרונה שימשה כמנטורית של המתמודדת רוז פוסטאנס, מנצחת "אקס פקטור", אבל בואו נודה על האמת – אי אפשר להשתחרר מההפסד הצורם ההוא, מה שלימים יכונה בספרות השקר "המלחמה ההיא". שום דבר לא יכול להאפיל על ההפסד של מימון לנינט טייב בעונה הראשונה של "כוכב נולד", הפסד שאולי לא היה כל כך צורב או זו לא היתה טייב, לא פחות מסנסציה בעולם הבידור הישראלי. כלומר, גם שי גבסו הפסיד לטייב, אבל נו, הוא שי גבסו. מימון היא דיווה! היא מנצחת! היא פרפקציוניסטית! היא זמרת מבצעת מן המעלה הראשונה! היא כל מה שהיא אומרת על עצמה בכל ראיון! זה באמת מה שהיא! כן, וואטאבר, אבל במקום השני.



ומי הלוזר הנצחי שלכם? ספרו לנו בפייסבוק