פופ לוק 62: מוסיפים רגש לביט

להורדת הקאסט
לעמוד הקאסט
קפצו ל"החיים בלופ" של יותם אבני, אחיו של "פופ לוק"
הבלוג של "פופ לוק"
דברו על הקאסט בפייסבוק שלנו


אנחנו נהיה האחרונים להכחיש. מוזיקה אלקטרונית, עם כל העושר שלה, החדשנות, המגוון העצום של הרגשות שהיא יכולה לעורר אצל מאזין והכנות הגדולה בה היא יכולה להיווצר ולהחוות, יכולה לפעמים לפספס דבר אחד, קריטי למדי - הסיפור. האמת שזה לא תמיד היה ככה, דווקא בתקופה שבשביל רבים היתה תור הזהב של האלקטרוניקה, באמצע ושלהי שנות התשעים - שגשג הצד הפתלתל, המסתורי והמורכב יותר במוזיקה האלקטרונית. בהנהגת לייבלים פורצי דרך ואגדיים כמו וורפ ונינג'ה טיון, יצרו אמנים רבים מוזיקה שהזכירה סיפורי בלשים, סרטי הרפתקאות ישנים, פילם נואר ועוד. המאזין לאלבום של די ג'יי פוד, של אמון טובין או של סינמטיק אורקסטרה ציפה ליותר מכמה קטעים מדבקים ומעולים שיוכל להאזין להם שוב ושוב, הוא ציפה למסע, לטוויסטים בעלילה, למתח, לאקספוזיציה ולפרולוג, למערכות שונות, לבניה הדרגתית, לנקודת שיא, לנקודת מפנה, לדרמה, לחוויה.

למעשה, סביר שלא מדובר בבעיה של האלקטרוניקה בלבד. מדובר בסיפור גדול הרבה יותר ממנה, והוא סיפור מותו של האלבום. ככל שמוזיקה הלכה ונצרכה באופן מיידי יותר, ככל שניתן היה להשיגה בקלות רבה ובכמויות גדולות יותר, אורך הרוח אבד, חוסר הסבלנות עלה ורמת הריכוז ירדה פלאים. תשומת הלב והפוקוס נעו מהאלבום אל הקטע הבודד שנאלץ לספק את כל הסחורה בעצמו - סיפור קצרצר בלבד, שמוצלח ככל שיהיה, לעולם לא יוכל להחליף את מקומו של הרומן. וכך היום, בתקופה של שפע מוזיקלי עצום ופריחה של האלקטרוניקה, המילה החמה של הרגע, שכולם אוהבים לדבר עליה כל כך הרבה, היא אולי מה שהכי חסר: אווירה.

כמובן שכמו בכל סגנון, במוזיקה ובכלל באמנות, גם היצירה מהסוג שמוזכר כאן מעולם לא נפסקה - בין השאר אפשר כמובן לציין את Burial, מהמוזיקאים האלקטרונים המשפיעים ביותר מאז תחילת המאה הנוכחית, שתמיד חיפש את הרגש, את היצירה השלמה ואת תשומת הלב המלאה של המאזין - אבל יחד עם החזרה של הניינטיז לאחרונה, נראה שגם הכיוון הסיפורי והסינמטי יותר של האלקטרוניקה מתחיל לו איזה קאמבק קטן. אמנים כמו FaltyDL הולכים ויוצרים קטעים מוזרים וסבוכים יותר, מפיקים ענקיים כמו מאשינדראם בונים עולמות משלהם הטובעים בשכבות אטמוספריות ומרחבים בין כוכביים. מוזיקאים כמו Shigeto, Annenon ו-Lapalux מחפשים לצקת הרבה יותר תוכן במוזיקה שלהם מאשר ביט מוצלח. Yosi Horikawa היפני מסמפל רוח, מים, חלוקי נחל וילדים צוחקים ושוזר אותם ביחד לכדי עלילה אחת מורכבת, The Range המבטיח מהפנט וגורר את המאזין לתוך הזיה שיצר במיוחד בשבילו, והרשימה נמשכת ונמשכת. רק בשבועות האחרונים הוציא אדיסון גרוב, מנביאי הפוטוורק ואיש בעל אוריינטציה רחבתית למהדרין, אלבום תחת השם ג'יימס גריב בו הוא מושך לכיוונים הרבה יותר אורגניים ואווירתיים, ו-French Fries, מהצרפתים היותר מרביצים ומטונפים שפועלים בשנים האחרונות, מפתיע עם אלבום בכורה עמוק, חשוף ומופשט יותר, ובו כמה וכמה קטעי אמביינט שעוזרים לשזור את הקטעים זה בזה ולעבות את העלילה. תוסיפו לכך את אלילי ההאוס והטכנו העדכניים והאינטיליגנטיים יותר כמו מאנו לה טאף, די ג'יי קוצה, ג'ון טאלאבוט ועוד שלל מפיקים ששורפים רחבות בלילות אבל מחפשים לתת חווית האזנה עשירה, מלאה ומיוחדת יותר כשהם ניגשים להפיק אלבום, ותמצאו שמשהו מעניין קורה לאחרונה לאלקטרוניקה. משהו טוב.

בהתאם לכך, הקאסט הפעם מנסה להרכיב חוויה שעוד לא כל כך יצא לנו לתת כאן, וזו חוויית ההאזנה לפסקול יותר מאשר לסט, ניסיון למקסס ביחד רגשות יותר מאשר ביטים. כמובן שהכל, כרגיל, מוזיקה חדשה, הטובה שניתן היה למצוא; פשוט אולי הפעם עדיף להאזין לא לפני היציאה בסופ"ש אלא דווקא באמצע הלילה, כשנשארים בבית לבד.

00:00 - Barrio Lindo - Libres // Project:Mooncircle
04:00 - Addison Groove presents James Grieve - Abandon // 50 Weapons
07:00 - B. Visible - Sunset // Cosmonostro
10:30 - Sonarpilot - Hunter // Sonar Pilot Audio
16:00 - Vermont - Majestat // Kompakt
21:00 - Philip Grass - All I Need // Dropping Gems
26:00 - Rioux - Maze1 // Bad Panda
29:30 - Man Mantis - Mutant Leaves // Potholes Music
33:30 - Illum Sphere - Love Theme From Foreverness (feat. Shadowbox) // Ninja Tune
38:00 - DJsNeverEndingStory - Angels // Self Download
42:30 - Stumbleine - Nicotina // Self Released