דור בא ודור הולך, ויש סיפורים שנשארים לעולם. משחר ימי הראינוע ועד הקולנוע הדיגיטלי והתלת-ממד, אפשר לסמוך על זה שמדי כמה שנים תצא גירסה חדשה של טרזן. הפרטים אולי שונים, הטכניקה השתנתה, אבל הסיפור הוא תמיד אותו סיפור המוכר לכולנו: סיפורו של מטאור ענק שהתרסק על כדור הארץ לפני מיליוני שנים והכחיד את הדינוזאורים. לא. רגע. בעצם "טרזן" הוא סיפורו של תעשיין המחפש מקור אנרגיה חייזרי ויקר ערך החבוי בלב הג'ונגל. לא? שניה, לאיזה סרט הגענו? אתם בטוחים שזה טרזן?
אין מה לדאוג אחרי המטאורים ומקורות האנרגיה החייזריים, אפשר למצוא בגירסה האחרונה של "טרזן" סרט אנימציה גרמני משנת 2013 גם את טרזן, הילד היתום שננטש בג'ונגל, אומץ על ידי גורילה והפך למלך החיות. אבל הסיפור הבסיסי הזה קבור מתחת להרים של ניסיונות לעשות סרטים אחרים. במבט ראשון, טרזן הנוכחי בהחלט נראה כמו טרזן אחר ספציפי מאוד הגירסה המונפשת של דיסני משנת 1999. העיצוב של הדמות, אופן ההליכה שלה, אפילו הצורה שבה המצלמה מתנדנדת בעקבותיו על שרכי הג'ונגל, כולם נראים בדיוק כמו גירסת דיסני של הסיפור אם מצמצמים קצת את העיניים.
אבל במבט מעמיק יותר, "טרזן" החדש הוא הרבה יותר מחיקוי זול של דיסני: זה בעצם חיקוי יקר של "אווטאר". ברצינות: הסרט נראה כאילו נעשה על פי תסריט לרימייק של "אווטאר", שהכניסו בו את מספר השינויים המינימלי הדרוש כדי לקרוא לו "טרזן". אותם תעשיינים מרושעים המחפשים חומר יקר בלב הג'ונגל, אותו רומן בין ענפים מתנדנדים, אותו גיוס של כל כוחות הטבע נגד בני האדם המרושעים. הרמטכ"ל של הרעים אפילו נראה בדיוק כמו גירסה מונפשת של סטיבן לאנג.
איך כל זה קשור לטרזן? זה לא קשור, ואולי בגלל זה העלילה של הסרט כל כך מפוררת ושטותית. כולם מחפשים את אותו מטאור חייזרי, שחבוי היטב אי שם בלב היער מאחורי הר געש, או שבעצם הוא נגיש לכל בהליכה קלה ברגל, תלוי במצב הרוח של התסריטאי; האיש הרע צריך את המטאור כמקור אנרגיה בלתי נדלה, על אף שהסרט לא מספק שום סיבה למישהו לחשוב שאפשר להפיק ממנו אנרגיה; באמצע התנדנדות מעץ אחד לעץ אחר בג'ונגל טרזן איכשהו מגיע במחי-קאט אחד לשלג כן, באמצע הג'ונגל ואז חוזר אל הטרופיקנה בלי שהגיחה הפתאומית לאנטארקטיקה תוסבר באופן כלשהו, ואחד משיאי הסרט מערב קרב מול גורילה עם סכין. כנראה שכמה עמודים של "כוכב הקופים" התערבבו בעסק בשלב כלשהו.
בהתאם לצו הצנזורה האמריקאי, אין ולו טיפת דם אחת על המסך (כשאנשים או גורילות נורים באקדח הם נופלים בלי אף סימן עליהם, כאילו הם נבהלו נורא מהרעש או משהו), אבל זה לא מפריע לסרט לכלול טונות של טראומות הורים וילדים מתים, יצורים טורפים מתנפלים על המצלמה, רמזים לסקס (טרזן מציץ לג'יין המתפשטת באוהל) ובכלל, הוא עוין ומפחיד מכדי להתאים לילדים ואידיוטי מכדי להתאים למבוגרים.
האנימציה ב"טרזן" היא דוגמה מופלאה לאופן שבו מחשבים בימינו יכולים לעשות דברים מופלאים, אבל אם לבני האדם שעובדים ליד המחשבים האלה אין מושג מה הם עושים, זה עדיין ייראה רע. מבחינה טכנית כל מה שרונדר והופק אוטומטית הסרט נראה מרשים: הג'ונגלים של הסרט מורכבים ממאות עצים וצמחים, עם מיליוני עלים בודדים מתנועעים ברוח בגווני ירוק זרחני, ונראים נהדר. תנועות הגוף של הדמויות האנושיות שנוצרו בלכידת-תנועה, כמו ב"אווטאר" (אלא מה) נראות גם הן מצוין. אבל ברגע שמסתכלים על הדמויות מקרוב, הן נראות קריפיות. השילוב בין מרקמים ריאליסטיים ודמויות קריקטוריסטיות עם ראשים בצורות משונות ומעוותות - מפיל את בני האדם בסרט ישר אל תוך ה-uncanny valley, האזור הזה שבו דברים לא נראים כמו יצורים מצוירים ולא כמו בני אדם, אלא כמו בובות חלון ראווה שהשתלטה עליהם רוח מהגיהנום, בעלות עיניים שטוחות ומתות. וברגע שמוציאים אותן מהג'ונגל המפורט, כמו בסצינות הבודדות בסרט שמתרחשות בבנייני משרדים בניו יורק הן נראות כמו דמויות מה"סימס".
הדיבוב העברי הנוראי מצליח להסתבך אפילו בטקסטים הלא נורא מורכבים של טרזן: המשפט הלא מאוד מורכב "אני טרזן את ג'יין" הפך למשהו כמו "השם טרזן, לך קוראים ג'יין". על הפוסטרים הישראליים מתנוסס בגדול שמו של הראפר איזי בתור כוכב הסרט; מתברר שהשם שלו מספיק כדי למשוך מעריצים צעירים. אותם מעריצים יצטערו לגלות שהוא אומר לכל אורך הסרט משהו כמו 26 מילים. בכל זאת, טרזן. פטפטן הוא לא. את הפסקול מתבל קריין מיותר להפליא, שמספר כל הזמן לקהל דברים שהוא כבר יודע, בניסוחים שגורמים לפאן-פיקשן של "דמדומים" להישמע כמו דוסטויבסקי ("ואז טרזן למד מהו הדבר היחיד החזק מאיתני הטבע: אהבת אישה"). כדי להפוך אותו לפארודיה קורעת היה צריך רק לתת את אותם טקסטים בדיוק לקריין של "החתולים הסמוראים".
כאמור, מאז ימי הראינוע ועד היום, בכל כמה שנים יוצאת גירסה חדשה של "טרזן". אבל רק מעט מהגרסאות האלה באמת שוות צפייה, או באמת מנסות לעשות משהו חדש ומעניין עם הסיפור הקלאסי. האחרות הן לא יותר מחיקויים זולים, ניסיון לעשות כסף קל בעזרת פרנצ'ייז מוכר שזכויות היוצרים עליו פגו מזמן. "טרזן" הנוכחי הוא אחד מאלה. בשנת 2016 אמורה לצאת גירסה הוליוודית גדולה חדשה של טרזן, בבימוי דייויד ייטס ("הארי פוטר"). אין כל דרך לדעת בשלב זה אם ה"טרזן" הזה יהיה שווה משהו, אבל בכל מקרה עדיף לחכות לו ולהתעלם מקיומה של גירסת הג'אנק הנוכחית.
האם תצפו ב"טרזן" בכל זאת? ספרו לנו בפייסבוק