שלג, שני נערים עושים את דרכם במעלה גבעה קפואה, מנסים לתפוס טרמפים לעיר הסמוכה כדי להשתכר עם חברים מהכיתה לכבוד השנה החדשה. תסכול הנעורים מזדחל במעלה עמדו השדרה יחד עם הקור חודר העצמות של החורף הנורבגי. שום דבר הרואי לא מחכה להם בהמשך הדרך. אף דרמה יוצאת דופן לא צפויה להתרחש בחמישים ומשהו העמודים המתארים את הסיטואציה, ואת מה שהוביל אליה, ואת זו שהגיעה אחריה. בסך הכל עוד השתלשלות מקרים רגילה לחלוטין, בין שלל ההתרחשויות הרגילות המרכיבות את חייו של האדם הבוגר שישב לכתוב את הספר בעל השם המלבב "מוות במשפחה", הכרך הראשון ב"המאבק שלי"- הפרויקט רחב ההיקף של הסופר הנורבגי קרל אובה קנאוסגורד.
במסגרת הפרויקט היומרני הזה, קרל אובה חוקר לעומק את חייו, ומנסה להעביר את עצמו אל הכתוב. הוא חופר עמוק לתוך ההיסטוריה האישית שלו, לתוך הזיכרונות ולתוך המחשבות שעברו בראשו אז, ואלה שעוברות ראשו היום, כשהוא מבוגר יותר, מנוסה יותר, בוגר יותר.
כבר בתחילת הספר מתאר קרל אובה קנאוסגורד בפרוטרוט ובצורה גרפית וחסרת רחמים את המוות כפעילות ביולוגית הכרחית, ובדרך זו גם מעלה תהייה כלשהי לגבי הגישה של האדם לגבי המוות ולגבי הטעם שבחייו. נראה כאילו באמצעות הניסיון שלו להעביר את כל תודעתו אל הכתב, הוא מבקש להישאר בחיים, או לפחות להשאיר משהו ממורשתו בעולם הגשמי גם לאחר לכתו.
קרל אובה לא מסתיר את היומרה שלו. באחד הקטעים בספר מדבר הסופר על השאיפה שלו לכתוב דבר מה משמעותי, יצירה שתיזכר, או לפחות תזכה להכרה. אין ספק ש"המאבק שלי" זכה להכרה ולחשיפה תקשורתית רחבה, אך האם זכה לה בגלל האיכויות האמנותיות שבו? אין ספק שקרל אובה היה מודע לרעש התקשורתי שייווצר בעקבות השם שבחר לסדרת הספרים- "המאבק שלי", או"MIN CAMP" בשפת המקור, כפי שנקרא ספרו של אחד, אדולף היטלר. קנאוסגורד נאלץ להצהיר לא פעם בעקבות הפרסומים שאינו חולק את דעותיו של הצורר, אך אין ספק שנהנה מהחשיפה שיצירתו זכתה לה.
חצי ביקורת נוספים הוטלו ביצירתו זאת, בטענה כי ההצלחה הרבה של הסדרה מקורה בסיפוק היצר המציצני של הקוראים. במסגרת הפרויקט השאפתני שלו, לא היסס קרל אובה לחשוף את חייו ואת חיי הקרובים לו, ולהניח לקוראים לצפות בהם בכל מלוא מערומיהם. האקסהיביציוניזם הקיצוני הזה, שבא לידי ביטוי בספר הראשון בסדרה בתיאור מערכת היחסים הסבוכה של המספר עם אביו, משאיר לעתים טעם רע בפיו של הקורא. חשיפת היתר הזו מעמידה במרכז את הסופר וחותכת אותו לנתחים קטנים המוגשים לקורא במלוא הדרם המדמם, ובכך כופה עליו לבלוע את חייו של הסופר ולבלוע אותם בכוח, כאשר לעתים הטעם מר וקשה לעיכול.
הספר "מוות במשפחה" אינו קל לקריאה, לא רק בגלל האווירה המייאשת משהו שמלווה אותו לכל אורכו. הירידה המיקרוסקופית של קנאוסגורד לפרטים הכי קטנים, יכולה לגרום לקורא האופטימי והסבלני ביותר לייחל למוות המובטח בשמו של הכותר, או לפחות שמשהו דומה יקרה לגיבורי הספר ויגאל אותו מהשיממון הקר שרודף אותו מעמודו הראשון של הספר. בכלל, עם ההיטפלות שלו לפרטים הכי קטנים ולכאורה חסרי משמעות במהלך ההתקדמות של הספר והריאליזם הקיצוני בו מתאר הכותב את חייו, מפתיע כי שישה כרכים עבים הספיקו לו כדי למצות את חייו.
המאבק של קרל אובה קנאוסגורד אינו שונה מהמאבק של כל אחד מקוראיו, ובכך יכולים אולי הקוראים להזדהות עם סיפורו, אך ישנם רגעים בהם נאלץ הקורא להיאבק בעצמו בספר, שלא מנסה להתחבב או להקל או לגשת אל הקהל בכל דרך שהיא. בחיפוש המתמיד שלו אחר השדים של עברו, עשוי הסופר לאבד את מעט הסקרנות שהצליח לגרות בתחילתו, או לפחות לאבד את סבלנותם של הקוראים, אשר מגלים עם הזמן כי טחינת המים לא תוביל אותם בסופו של דבר אל הקליימקס המובטח, או לפחות לקתרזיס המשחרר.
אין זה אומר כי הספר אינו טוב או חשוב בדרכו שלו, אך ניתן בהחלט להתווכח על הנגישות שלו. היומרנות שבו, המורגשת לא אחת במהלך הקריאה, מצליחה לטשטש הקשר הבלתי אמצעי שבינו ובין הקורא, וליצור ריחוק הפוגע בחוויית הקריאה עד כדי קריסתה. ובכל זאת, למרות כל הנאמר מעלה, יכול להיות שזהו אחד הרגעים הבודדים בשנים האחרונות שהקהל הישראלי נחשף לסוגה עלית של הספרות הנורדית, זו שאינה כוללת רצח ברוטאלי או שניים, ולפחות על כך ניתן לברך.
מוות במשפחה / קרל אובה קנאוסגורד, בתרגום דנה כספי, הוצאת מודן, 416 עמודים