הדובדבן שבסברינה

אם פעם היה נדמה שפריימל סקרים אלופים בלהמציא את עצמם מחדש מתקליט לתקליט, הרי שיצא המרצע מן השק. והאמת שלא תיאמן היא שכל מה שפריימל סקרים עשו עד כה לא היה אלא חזרה גנרלית לקראת הרגע הזה. והרגע הזה, הרגע בו יצא תקליטם החדש “Evil Heat”, הוא הרגע בו בובי גילספי הבין מיהו באמת. זה אמנם נשמע מופרך לומר שכל התקליטים המצוינים שפריימל סקרים הוציאו עד כה היו לא יותר מאשר הכנה לדבר האמיתי, אבל האזנה רצופה ל”Evil Heat”, תוכיח שהדרך הארוכה שעשו פריימל סקרים מהיותם להקת אינדי סקוטית לא בולטת במיוחד עד להפיכתם למלכי האלקטרוניקה (ועוד כמה תחנות חשובות באמצע), לא היתה לשווא.

הבובי גילספי של “Evil Heat” הוא תרכובת כל הבובי גילספים שהכרנו עד כה: בובי גילספי הקטן מהאייטיז שהיה המתופף של ג'יזס אנד מארי צ'יין, בובי גילספי הקצת פחות קטן שהקים להקה משל עצמו והוציא איתה תקליט פופ מתקתק, בובי גילספי שהוציא עם אותה להקה תקליט שני שונה בתכלית שמשמש כהומאז' לגראז' וניו יורק פאנק, בובי גילספי שבלע את הכדור הראשון שלו ועמד ביחד עם אנדי וות'רול מאחורי מהפכת האינדי-דאנס של תחילת הניינטיז כשליווה דור של ילדי אינדי שנכנסו לאופוריה של גילוי האקסטזי עם להיט המועדונים “Loaded” ואלבום המופת "סקרימדליקה", בובי גילספי שזנח את הכל כדי להתלבש כמו הסולן של הבלאק קרואוז ולסחוב את חבריו לממפיס כדי להקליט תקליט על טהרת הרוק האמריקאי של שנות השבעים (או הסטונז), בובי גילספי הפסיכדלי, בובי גילספי החבר של אירווין וולש, בובי גילספי חובב הדאב וגם בובי גילספי בגירסת הכמיקל ברדרז. “Evil Heat” נשמע כאילו כל הבובי גילספים האלה הותכו ביחד, בתוספת מכת ברק די רצינית.

תמיד היתה לגילספי בעיה להכריע בין אהבתו לרוקנרול לאהבתו לדאנס ובעיה להחליט אם מה שהוא באמת רוצה זה ללבוש את הליווי'ס המלוכלכים שלו, לדפוק איזה גולדסטאר ולשבור גיטרה, או בעצם ללבוש משקפי זבוב ולקחת מונית לפאצ'ה. גם כשפריימל סקרים כבר ניסו לשלב בין שני הקצוות, כמו ב"סקרימדליקה" (המכיל מיש-מש פסיכדלי של רוק, פופ, טכנו, אסיד-האוס ודאב), היה בשילוב הזה משהו לא לגמרי אורגני, והתקליט הכיל כמה שירים שנעו לכיוון אחד וכמה שירים שנעו לכיוון השני. בשנים האחרונות נדמה היה שגילספי נוטה בצורה די חד משמעית לעולם האלקטרוני, כשהוא החליט לוותר על הבמה המרכזית בגלסטונברי בשביל אוהל הדאנס או להופיע בפסטיבל קרימפילדס, אבל נדמה שבובי סוף-סוף הבין שהוא לא יכול לוותר על הצד האחד בשביל הצד השני. לא שההכרה הזאת לא קצת מחרפנת אותו, אבל ככה אנחנו אוהבים את בובי שלנו.

ביחד עם העזרה המאוד משמעותית של אנדי וות'רול ושותפו לשני נושאי החרב הבודדים, קית' טניסווד, ושל קווין שילדס ממיי בלאדי ולנטיין – האיש שיודע להפוך כל צליל לטיול במבוך מראות – הוציאו פריימל סקרים את האלבום שהם נולדו להוציא. אמנם חסר ב”Evil Heat” משהו מהנאיביות והראשוניות של "סקרימדליקה", אך מצד שני זה בדיוק מה שהופך אותו לכל כך נכון לזמננו. אפשר לומר ש”Evil Heat” נשמע כמו שילוב של הסטוג'ס, קראפטוורק, סיג סיג ספוטניק והסינגל האחרון של פישרספונר שגילספי שמע במקרה בשבוע שעבר ברדיו, אבל האמת היא שהוא נשמע כמו שילוב של כל התקליטים הקודמים של פריימל סקרים והסינגל האחרון של פישרספונר שגילספי שמע במקרה בשבוע שעבר ברדיו.

התקליט נפתח בקטע פסיכדלי ודפוק על כל הבנג בשם "דיפ היט אוף מורנינג סאן", ממשיך בלהיט "מיס לוסיפר" (שאפשר להכתיר אותו כה”Swastika Eyes” החדש) ומגיע לשיר השלישי שמשמע שמו מספיק כדי להבין את רוח התקליט כולו: “Autobanh 66”. הכביש המהיר הגרמני מהחלומות העתידניים של קראפטוורק מתמזג עם “Highway 66” - סמל לרוקנרול האמריקאי של הסיקסטיז. אופציה אחרת היתה יכולה להיות “Screamadelica Revisited” בטוויסט אלקטרוקלאש 2002. אמנם גם בתקליט החדש קיימת חלוקה בין אזורים אלקטרוניים יותר (כמו קטע האלקטרו "דטרויט", ואתם יכולים לנחש למי עושים פה כבוד) לקטעים רוקנרוליים יותר (כמו שירי הכמעט ניו יורק פאנק "סיטי" ו"גולגולת אקס"), אבל מה שחשוב זה שאנרגיות הרוקנרול ממשיכות גם לתוך האזורים האלקטרוניים כמו שהטכנולוגיה העכשווית מנוצלת גם בקטעי הרוקנרול.

התוצאה היא אלבום שלם, מעוות ומפציץ המשלב את הטוב (כלומר הדקדנטי, החולני, הפרוורטי והפרנואידי) של שני העולמות עם הטקסטים האנטי-פאשיסטיים המוכרים של גילספי. והדובדבן הוא גירסה רעננה ומחשמלת של “Some Velvet Morning” של לי הייזלווד וננסי סינטרה, בדואט מפתיע עם קייט מוס. את הגירסה הזאת אולי לא תיקחו איתכם לנצח כמו את "בבוקר של קטיפה" של פורטיס, אבל הוא יעשה לכם ממש טוב על רחבת הריקודים.