"ההיא שחוזרת הביתה" הוא סרט לא לחלוטין שפוי. יותר מדויק יהיה להגיד שהוא אקסצנטרי, עקום, שרוט ולחלוטין לא צפוי. מיה דרייפוס, שעוררה ציפיות גדולות בעקבות סרטיה הקצרים ועטורי הפרסים "ביקור חולים" (2005) ו"שעווה זה כואב" (2001), מסתערת על סרט הביכורים הארוך שלה בחדוות יצירה מחשמלת, כנות גדולה והחלטה ברורה לא לקחת שבויים. איזה כיף זה, שיש היום בקרנות הקולנוע הישראליות מגמה של היפתחות לחריג ולנועז, והתרופפות של דיקטטורת העלילה הבנויה היטב. קשה לדמיין סרט כמו "ההיא שחוזרת הביתה" נעשה כאן לפני חמש או עשר שנים, ומזל שהדברים השתנו.
עלילת הסרט נסובה סביב מיכל (טלי שרון), במאית קולנוע שפעם היתה הבטחה גדולה, אך בשלב הזה בחייה נקלעה למבוי סתום בקריירה ובחיים האישיים. בעקבות המשבר, מיכל חוזרת לגור עם ההורים שלה (אלי כהן, הבמאי הוותיק של "הקיץ של אביה", ולאורה ריבלין) ומנהלת איתם מערכת יחסים מורכבת. במקביל, היא מתחילה לנהל רומן לא לחלוטין נורמטיבי עם זאב (אלון אבוטבול), מנהל בית ספר מבוגר ונשוי.
התחושה היא שמיה דרייפוס לא באמת רוצה לספר סיפור. היא רוצה לספר את עצמה. אין ב"ההיא שחוזרת הביתה" מציאות אובייקטיבית או ניסיון לתאר את העולם כפי שהוא. זוהי עבודה סובייקטיבית לחלוטין, שבה כל מה שנראה על המסך עובר דרך הפילטר הנפשי של היוצרת שלו. האופן שבו דרייפוס עושה את הדברים הוא מבריק וכובש, גם אם לא תמיד לגמרי מדויק מבחינה דרמטית. היא מצליחה לברוא עולם קולנועי טעון, מיני, מוזר וצורב, שהופך את החומרים הפנימיים שלה לקסם קולנועי יוצא דופן.
לא מעט מהקרדיט על הקסם הזה מגיע לשחקנים, ובעיקר לשחקניות. טלי שרון עושה ב"ההיא שחוזרת הביתה" תפקיד אדיר, שהביא לה בצדק את פרס המשחק בפסטיבל הקולנוע ירושלים האחרון. זה תפקיד נועז באמת, ולא כיוון שהוא דורש ממנה חשיפה פיזית מסוימת, אלא כיוון שהוא מחייב אותה להתמסר לדמות באופן הכי קיצוני שאפשר, כמעט להתפוצץ על המסך. במידה רבה, כל העולם השברירי של הסרט תלוי ביכולת של שרון לקיים אותו ולשכנע את הצופים באותנטיות שלו, והיא עושה את זה באופן מושלם.
גם לאורה ריבלין, בתפקיד אדיר ומוטרף של האמא שעליו זכתה בפרס אופיר לשחקנית משנה, עושה עבודה מדהימה בעיצוב דמות שהיא גם מוקצנת מאוד וגם אותנטית לחלוטין. הגברים של הסרט אלון אבוטבול ואלי כהן מקבלים קצת פחות חומר לעבוד איתו. אולי זה אך צודק, שאחרי שנים שבהם הקולנוע "הגברי" נתן לשחקניות תפקידים כפויי טובה, הגיע תורם של השחקנים לסבול. שניהם אמנם עושים עבודה טובה, אבל לא יוצאת דופן.
צריך להדגיש - "ההיא שחוזרת הביתה" הוא לא סרט לכולם. מפעמת בו רוח פרועה ואלטרנטיבית, שמגבילה באופן טבעי את הקהל שלו. הוא גם לא תמיד ייתן לכם סיפוק של עלילה תפורה היטב, וגם, בדומה ללא מעט סרטים ישראלים מהעת האחרונה, יפקשש עם הסוף וימנע מצופיו קתרזיס של ממש. מצד שני, עומדת לזכות הסרט העובדה, שהוא מצחיק מאוד, אבל שוב בעיקר למי שמתחבר לסוג כזה של הומור. בסופו של דבר, "ההיא שחוזרת הביתה" הוא סרט דורש מאיתנו להתאהב בו ולהתמסר לו, לטירופים שלו ולנפש העקומה שלו. מי שיתאהב צפוי לרומן אינטנסיבי, בלתי נשכח וכיפי במיוחד.
האם תצפו ב"ההיא שחוזרת הביתה"? ספרו לנו בפייסבוק
טלי שרון ומיה דרייפוס מדברות על הסרט