כשרוצים לאפיין את דמותו של הדיג'י, עסקן הלילה או כל שוחר מוזיקה אלקטרונית באשר היא, התואר "בליין" עולה מיד לציון. כי הרי אין באמת כל דרך אמיתית אחרת, לעכל ולהפנים את אמות מידתה של מוזיקה אלקטרונית כמו מסיבה שמחה ורועשת. על יאיר עציוני אפשר לומר הרבה דברים. הוא דיג'י, מפיק מסיבות, יוצר, עיתונאי מוזיקה ובעל לייבל. "בליין" לעומת זאת, הוא אף פעם לא באמת היה. בתרבות מוזיקלית המקדשת את הפורקן וההדוניזם, אדם כמו יאיר עציוני הוא מצרך נדיר אם כי הכרחי. הוא רהוט, מלומד ומציע מבט אינטלקטואלי ומעמיק על מוזיקה אלקטרונית כמושא מחקר לא פחות מאשר תענוג מפוקפק. כמי שליווה, יזם ופעל בכמה ממרכזי פעילות סצינת השוליים של מוזיקה אלקטרונית בתל אביב, סיקור פועלו של עציוני הוא כדין סיכום תולדות מועדוני האנדרגראונד של תל אביב. לרגל צאת אלבומו החדש "Baltia", שבע שנים מאז הקודם, נפגשנו לראיון המנסה לעשות סדר במגוון סתירות אישיותו ומגוון פעילותיו בסצנה מאז ועד עכשיו.
"האלבום החדש הוא כרך ראשון בטרילוגיה של שלושה תקליטים מוכנים כבר, כולם על פי שמות מקומות מיסטיים. הם נכתבו מהר מאוד אחד אחרי השני בפרק זמן של חודשיים שבהם המוזיקה פשוט עפה לי מהבגדים. זאת הפעם הראשונה בקריירה שבה אני מוציא לאור אלבום בו אני פורש סיפור אחד שלם, בניגוד לאוסף של הקלטות מזמנים שונים. ג'ף מילס אמר פעם שטכנו היא לא מוזיקת מועדונים, כמו מחקר בעתידנות וזה ללא ספק אחד הדברים שאני הכי מזדהה איתם. כשסיימתי להקליט את כל הרצועות של האלבום החדש, השמעתי אותם לחבר שמחוץ למעגל הדיג'יאים סביבי והוא טען שאם אנמיך טיפה את הווליום של הביט, תהיה לו אפשרות להקשיב לטקסטורות וההרמוניות מסביב וזה בעצם מה שמעניין אותו באוזן הרבה יותר. ברגע שעשיתי את זה, השתכנעתי מיד שזה הדבר הנכון ביותר ליצירה כזאת. אי אפשר להגיד שזה לא אלבום טכנו, אבל זה כן בהחלט אלבום שבו מרכז התמונה הוא לא בביט. אני קורא לזה "אמביינט לרחבה".
אם ישנה טריטוריה מוזיקלית בה עציוני מבוסס בה, אמביינט יהיה בהחלט אחד הז'אנרים הדומיננטיים בה. בדיוק לפני עשור, הוא הוציא לאור את "The End Of Tel Aviv" אלבום גליצ' - אלקטרוניקה ניסיונית שהקליט עם רני גולן תחת השם Faction. האלבום יצא לאור ב-Neo Ouija שהיא אחת מחברות התקליטים המוערכות והנחשבות ביותר בסצנת אלקטרוניקת השוליים. מקום בו אמנים דגולים כמו Apparat, Seven Ark או Move D מוציאים לאור. מעמד הוצאת אותו אלבום בלייבל הנחשב, הוביל לסדרה של כתבות אודות עציוני וגולן שגרר אחריהם הייפ שלרגע גרם להאמין שבאמת ישנה סצנת אלקטרוניקת שוליים פעילה בישראל. לצד זגונדר, רן סלווין, חברי אק-דק ופאקט, בתחילת העשור הקודם אלקטרוניקה שכלתנית מקומית הופיעה בכל פסטיבלי האמנות, במיטב הגלריות ועבודות מחול. אבל עיקר פעילותו של עציוני דאז, התבססה דווקא במועדונים.
"כשהייתי בצבא גיליתי את מיכל ניב, דרכה התאפשר לי להכיר אלקטרוניקה אלטרנטיבית. מאפקס טווין ומאוס און מארס, שדרכם הגעתי לדראם & בייס שהוא כנראה הז'אנר שבגללו שהגעתי למועדונים והתחלתי לתקלט. ה"דבש" שהפך ל-"דינמו דבש", היה ה-בית בשבילי. זה היה אמנם מועדון קטן ואליטיסטי אבל המקום היחידי שאפשר היה לנגן בו באמת כל דבר. מדובר בימים שבהם לא היו הגדרות ז'אנריות. אף אחד לא באמת ידע או התעניין בהבדל בין האוס לג'אנגל, הכול היה פשוט מוזיקה. ב-99 פגשתי את בת זוגי סיוון, והיא חשפה אותי לטכנו והכירה לי את שלומי אבני (סולה), איתו הקמתי את מיקרופיפול".
במקביל לבשורה המוזיקלית המיקרוסקופית של שאר העולם דאז, מיקרופיפול היה ליין המסיבות הראשון והיחידי בתולדות ת"א המבוסס על סצנת ה"מיקרו-האוס". טרנד מוזיקלי תקופתי חולף שבשל הדמיון הקטן מדי בינו לבין אביו הביולוגי "מינימל טכנו", נעלם כמעט כלא היה. מה שהחל כליין מסיבות המוכר לקומץ יודעי דבר בדינמו דבש, הוביל לאפשרות לייבא ארצה לראשונה מגוון רחב של יוצרים חשובים בז'אנר כמו ג'ף מיליגן, Zip, אורליך שנאוס או Losoul. אך מעל לכל ובעיקר, מיקרופיפול סלל את דרכו של שותפו של עציוני, שלומי אבני, לשותפות בהקמת מועדון הצפה. מהאהובים והמיתולוגיים שבמועדוני תל אביב.
"עם כל הכבוד העצום והאהבה הגדולה שלי לדינמו דבש, אני חושב שהצפה הציע סטנדרט חדש לסצנת האנדרגראונד של תל אביב. בניגוד לדינמו, שאמנם שימש כבית למוזיקה מאתגרת ונישתית, הצפה הציע את אותה מתכונת מוזיקלית אבל במהדורה הרבה יותר מועדונית. הצפה היה המועדון הראשון שבו אפשר היה לראות תלמידות ממושקפות מבצלאל רוקדות ליד ערסים שרוקדים ליד ראסטות. הצפה היה שילוב של מקום אומנותי וקרחניסטי בעת ובעונה אחת. הוא מבחינתי הניח את היסודות לסופה ביט ולקפה ברזילי יותר מכל דבר אחר".
"הסגירה של הצפה, הביאה לשינוי מאוד גדול בעיר. זה הרגיש כאילו תם עידן והתחלף דור. פתאום כל יחצן הפך לדיג'יי ונהיה פחות חשוב מה אתה מנגן כמו כמה אנשים תביא למועדון. כשנפתח קפה ברזילי, התקבצנו אנוכי, שלומי אבני, טובי ורעי אלבז לכדי אקסרסייז, ליין מסיבות משותף לכולנו. שם הבאנו לראשונה שמות כמו Sebo K ו-Ben Klock הרבה לפני שהם היו מפורסמים. זה היה ליין שחזה מוזיקלית את כל פולחן הברגהיין פנורמה בר והוא הציע לא מעט מסיבות מיתולוגיות בתל אביב. הוא הפך לשם דבר בעולם ומהר מאוד כל דיג'יי ואחותו מברלין ביקשו לנגן אצלנו. אבל אקסרסייז בשבילי הוא גם נקודת מפנה. זה היה הרגע שבו הבנתי, שאני אולי מאוד בעניין של המוזיקה אבל רחוק שנות אור מלהיות קלאבר קרחניסט. באיזשהו שלב זה פשוט שרף אותי והייתי חייב לצאת רגע מהלילה".
ובאמת, מאז ימי הוללות האקסרסייז נדיר לפגוש את עציוני במוקדי הבילוי בעיר. אבל הוא לרגע לא הפסיק ליצור. ב-2007 עציוני מוציא לאור את אלבום הבכורה שלו "Flawed" שרואה אור בחברת התקליטים היפנית הנחשבת "Spekk". לייבל בו הוציאו לאור יוצרים חשובים כמו Taylor Deupree ו-William Basinski. הוא מפגין שם השפעות דאב בייסיק-צ'אנליות על אמביינט ואלקטרוניקה ניסיונית. מאז שידידו הקרוב אורליך שנאוס חשף אותו לקראוטרוק, עציוני ביסס את שמו כמרצה מומחה בתולדות הז'אנר. כיום הוא אף מפעיל את Farthest South, הרכב הקראוטרוק האוונגרדי המדובר ביותר בישראל כרגע. שמלבד כתבות אוהדות בעיתונות המקומית והעולמית, זכה גם להקליט סשן עם דאמו סוזוקי, חבר להקת Can המיתולוגית.
לרגל צאת אלבומו האלקטרוני החדש "Baltia", יאיר עציוני העניק להחיים בלופ סט בלעדי ומשובח.
פלייליסט:
1. Minilouge - Existensberättigande - Cocoon records
2. Ame - Tatischeff - Innerversions
3. Yair Etziony - Axierastos - False Industries
4. Silent servant - The Strange Attractor - Hospital
5. Recondite - Sultry - Acid Test
6. SleepArchive - Bleep01 - Tresor
7. Tin man - Nonneo (Donato Dozzy Remix) - Acid Test/Absurd
8. Byetone - Opal - Raster Noton
9. Hardloor - Silver Submarine (DJ Pierre's Afro Acid Remix) - Hardfloor
10 .Hieroglyphic being - The electronic belt - Alter
11. Shifted - Drifting Over - Mote Evolver
12. Yair Etziony - Polis - False Industries
13. Pete Lazonby - Sacred cycles - Hooj Choons
14. Holden - Renata - Border Community