לפעמים לא צריך חבלה, אלא סתם תאונה, כדי להרוס סרט. נכון שנראה שהיה צורך בפעולת טרור מתוכננת היטב כדי להפוך את "חבלה" לסרט הדפוק באופן כל כך יסודי שהוא, אבל ספק אם זה היה המצב. הסרט הזה היה יכול להיות סרט אקשן סביר לחלוטין; יותר מזה, הוא היה יכול להיות שלושה כאלה. הבעיה היא שכל אחד משלושת הסרטים האלה הוא סרט בסגנון שונה לחלוטין, ו"חבלה" נראה כמו התנגשות חזיתית של שלושתם התנגשות מהסוג שכולל הרבה מאוד ברזל מעוקם, בלגן ודם.
בתחילת הסרט, יחידה של הלוחמה בסמים עוסקת בפשיטה על מאורתו של קרטל מקסיקני שמחזיק בכמות מגונה של מיליוני דולרים. הם מקצועיים, אכזריים ומכוערים והכוונה אינה לאנשי הקרטל, אלא ל"טובים", כן? בנוסף, מתברר שהם לא באמת בקטע של לשמור על הרחובות נקיים מסמים או להכניס אנשים רעים לכלא. הם עושים את זה בעיקר בשביל הכסף. את הבוכטות העצומות של שטרות הם לא מתכוונים להסגיר לידי הרשויות, אלא לשמור לעצמם. אפילו זה לא הולך, כי הפשע לא משתלם, והם מגלים שהכסף הגנוב שהם גנבו נגנב להם לפני שהספיקו להשתמש בו. זה מותחן משטרתי מהזן הריאליסטי-יחסית, המלוכלך, המחוספס והעמום מוסרית. הדמויות הן של "ברו'ס", הם לא נחמדים, הם לא בהכרח צודקים, אבל האופן שבו הם מתייחסים זה לזה כמו חבר'ה ביחידה משותפת בצבא משכנע מספיק. ואז פתאום שוורצנגר.
את תפקיד מנהיג היחידה מגלם ארנולד שוורצנגר. הוא ולא שרף, הוא ולא סטאלון. זה מוזר לראות אותו שם. לשוורצנגר חוקים משלו: כל סרט בהשתתפותו הופך אוטומטית ל"סרט של שוורצנגר". אתם יודעים איך זה הולך: לקחו לו את הבת או הרגו לו את הכלב, אז הוא לוקח רובה ויורה בכולם עד שכולם מתים והוא לא. אי אפשר להכניס את ארנולד שוורצנגר לסרט ולצפות שהוא יישאר סתם דמות שולית אחת מבין כמה, זה לא עובד.
אבל זה בדיוק מה שהסרט מנסה לעשות. שוורצנגר מנסה להיות אחד מהחבר'ה ולהשתלב, אבל מה לעשות, שחקן במובן המקובל הוא לא. בטח שלא שחקן משנה. לראות אנשים אחרים, שמנסים להעמיד פה סרט ריאליסטי לכל הרוחות, מנסים לנהל איתו שיחה יומיומית, זה אמין כאילו שלתפקיד מפקד המשטרה היה מלוהק מקרר בצבע מג'נטה, אבל כולם היו ממשיכים להריץ את הסצינות שלהם מסביבו מבלי להכיר בכך שמשהו פה תמוה. מוזר עוד יותר שהצמידו לו עלילה רומנטית. מידת המתח המיני בין שוורצנגר לבין בת הזוג לכאורה שלו היא זהה בדיוק לכמות המתח המיני שהיתה יכולה להיות בינה לבין אותו מקרר, וכשבסצינה אקראית אחת היא מסתערת ללא אזהרה על המקרר הנ"ל בנשיקה מלאת תשוקה זאת אחת הסצינות הקומיות הטובות ביותר שנראו בקולנוע לאחרונה. חבל שזה לא היה אמור להצחיק.
בנוסף כן, יש עוד הסרט הוא גם מותחן חקירה משטרתית בנוסח CSI, שבו אוליביה וויליאמס מגלמת חוקרת קשוחה כמו בטון מזוין (ונשית באותה המידה) המנסה לעלות על עקבות הרוצח המסתורי המחסל את חברי היחידה המיוחדת. אה, כן, יש רוצח מסתורי שמחסל את חברי היחידה המיוחדת, בזה אחר זה, ובדרכים שגורמות לסרט להיראות כמו "יעד סופי". הוא אלים במידה מוקצנת: הסרט לא רק מציג דם אלא מקפיד להראות גם את המעיים, במקומם החדש מחוץ לגוף. ואז פתאום שוב שוורצנגר, שחוטף את הסרט, גורר אותו לפינה חשוכה ומנצל אותו למטרותיו. מה לעזאזל.
"חבלה" בשום שלב לא היה אמור להיות סרט נעים או ידידותי; הוא אלים, מלוכלך, מכוער ולא מוסרי מיסודו, ובכוונה תחילה. הדמויות כולן מעוררות דחיה ברמה זו או אחרת. אבל הוא היה יכול לפחות להיות סרט דוחה ולא מוסרי באופן אחיד, ולהתרחש בעולם מכוער אחד. במקום זה הוא סמאטוכה. לא כיף לחובבי ריאליזם, שמקבלים שוורצנגר לפנים באמצע הסרט; לא כיף למעריצי שוורצנגר, שלא מקבלים ממנו מספיק; ובכלל לא כיף לכל מי שנגוע בטעם טוב. זה לא סתם טראש, אלא סוג מיוחד של טראש ביזארי.
האם בכל זאת תצפו ב"חבלה"? ספרו לנו בפייסבוק