פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "מפוצלים": סרט יפה שמתרחש בעולם מטומטם

      כמו "משחקי הרעב", גם "מפוצלים" הוא סרט בו מככבת גיבורה ראשית המבוסס על הספר הראשון מטרילוגיה של ספרי נוער. בניגוד ל"משחקי הרעב", "מפוצלים" הוא סרט ארוך ואדיוטי

      "מפוצלים": סרט יפה שמתרחש בעולם מטומטם

      קצת מוזר ש"סרט מדע בדיוני פוסט-אפוקליפטי רומנטי לנוער" הפך לכזה ז'אנר נפוץ, אבל העולם הוא מקום מוזר. "משחקי הרעב" הוא שובר קופות עצום, ולכן מגיעים גם החיקויים, המוצלחים יותר או פחות. כמו "משחקי הרעב", גם "מפוצלים" הוא סרט המבוסס על הספר הראשון מטרילוגיה של ספרי נוער, המתרחש בעולם עתידני שאחרי מלחמה הרסנית, שתושביו נשלטים ביד ברזל ומפוצלים למספר פלגים מנותקים זה מזה, והדמות הראשית בו היא נערה שמאיימת על הסדר הקיים.

      אבל הבעיה של "מפוצלים" היא לא שמדובר במוצר לוואי של "משחקי הרעב". בתור חיקוי, הוא בסדר גמור. שיילין וודלי, בתפקיד הראשי, היא שחקנית טובה מאוד וממחישה היטב את השינוי שעובר על דמותה לאורך הסרט. הסיפור אפילו מצליח להימנע מקלישאת הדמדומים של "קרועה בין שני אוהבים" בכך שהוא מציע לה בן-זוג אחד בלבד. שיקגו ההרוסה למחצה מעוצבת יפה. בקיצור, זה היה סרט פוסט-אפוקליפטי לנוער מוצלח בהחלט, אלמלא בעיה אחת: העולם שבו מתרחש הסרט הוא מטומטם באופן כל כך יסודי ועמוק ששום רמה של תסריט, משחק או עיצוב לא יוכלו לתקן אותו.

      זה המצב: לפני מאה שנים היתה מלחמה ורוב העולם נהרס (זהו, אגב. שום פרטים נוספים על אותה מלחמה או אותו הרס לא תקבלו במהלך הסרט הזה). אחרי המלחמה, הוקם הסדר החדש שהוא הדרך היחידה שבה האנושות תוכל להמשיך להתקיים. בני האדם מחולקים עכשיו לחמישה פלגים: כנות, אוריינות, אומץ לב, ידידות והקרבה עצמית. אלה אינם סתם שמות: אלה הם הפלגים ואלה הם האנשים החברים בהם. אנשי פלג האמיצים, למשל, מבלים את כל חייהם בלהיות אמיצים, מגדירים את ערכם על פי אומץ הלב שלהם בלבד, חולמים בלילה חלומות אמיצים וקמים בבוקר אמיצים כדי לצחצח שיניים באומץ. אנשי פלג הידידות – הם ידידותיים, הם מתאפיינים בידידותיות, והם גם, יש להניח, חברותיים למדי. ומה לגבי אנשים שמתאפיינים ביותר מתכונה אחת? כאלה שהם, נאמר, גם אמיצים וגם ידידותיים? אין דבר כזה! זה לא קיים! לא יכול להיות דבר כזה לעולם! זו תועבה! על השמעת דברי כפירה כאלה תושלכו לכלא!

      תמונת דיפלוט (מערכת וואלה! NEWS , וואלה)
      הו! (צילום: יח"צ)

      מה...? אוקיי, נמשיך: בגיל 18, כל נער ונערה עוברים מבחן פסיכולוגי שתוצאותיו יספרו להם לאיזה מהפלגים הם משתייכים. לאחר מכן עליהם לבחור בפלג שלהם, כשמשמעות הדבר היא, כמובן, ניתוק מיידי ומוחלט של כל מגע עם הוריהם, משפחתם וחבריהם שנותרו בפלג שאותו עזבו. מעכשיו הם ילמדו להיות רק... כנים, או חכמים, או... ידידותיים? מכיוון שהרעיון הזה כל כך הגיוני, המערכת הזאת עובדת כבר עשרות שנים. הבעיה האחת והיחידה היא אותם אנשים אבסורדיים שיכולים להיות, כמה מגוחך, גם חכמים וגם כנים, נאמר. הם – "מפוצלים". המפוצלים נחשבים לאגדה אורבנית אבל אילו היו קיימים הם היו מהווים "איום על המערכת" (מה?) ולכן אם מאתרים כאלה צריך לתפוס אותם ולחסל אותם מיד, לטובת כולם (מה? כלומר, מה?!? זאת אומרת, מה לעזאזל?!?!).‏

      נכון שלא צריך להסביר כמה מופרך הרעיון הזה? ילדים בגיל הגן כבר יודעים שכל אחד יכול להיות כמה דברים שונים, שלא לדבר על כך שתכונות כמו "אומץ" ו"ידידות" אינן ממש סותרות. נראה כאילו העולם כולו מבוסס על מצנפת המיון של הארי פוטר, אבל אפילו הספר הראשון של הארי – זה שמיועד לילדים בני 11 – מכיר בכך שאדם יכול להתאים ליותר מקבוצה אחת. אילו השיטה הדבילית הזאת היתה רק פרט אחד מבין רבים בעולם, אפשר היה לגחך קצת, להתעלם ולהמשיך הלאה – אבל היא לא: היא הנושא המרכזי והקונפליקט המרכזי של הסרט. כי הרי גיבורתנו היא אחת מאותם אנשים כה מיוחדים, נדירים ומסוכנים, אלה שמתאפיינים ביותר מתכונה אחת – אותה קבוצת אנשים הידועה בעולם שלנו כ"כל אדם שנולד אי פעם".

      תמונת דיפלוט (מערכת וואלה! NEWS , וואלה)
      כל כך הרבה תכונות באדם אחד (צילום: יח"צ)

      לאורך רוב הסרט היותר מדי ארוך הזה, הגיבורה, טריס – שגדלה בפלג ההקרבה העצמית – עוברת טירונות בפלג אמיצי הלב. כבר כאן מתברר, כמה מפתיע, שלבסס חברה שלמה על תכונה אחת זה לא רעיון חכם. אמצעי התחבורה היחיד שבו משתמשים אמיצי הלב הוא רכבת שאינה עוצרת לעולם, ולכן יש לקפוץ עליה וממנה; הם קופצים מעל תהומות ומבניינים רק כי אם הם לא יעשו את זה הם יהיו פחדנים, והם הרי לא פחדנים. נדמה שאפשר לגרום ל"אמיץ-לב" לעשות כל דבר שהוא אם רק אומרים לו "מה, אתה מפחד?". מכיוון שסיכון עצמי הוא הערך היחיד שעל פיו הם חיים, לפחות עשרה אחוזים מהם אמורים למות מדי שבוע, אבל ככה זה כשאתה אמיץ.

      אותה טירונות נמשכת ונמשכת לאורך רוב הסרט. העלילה האמיתית מתחילה רק בחצי השעה האחרונה בערך – ולא ממש נגמרת: ניכר היטב שהסרט הזה הוא רק פרק-פתיחה של סדרה מתוכננת, ואת העלילה האמיתית נקבל בסרט השני או השלישי.

      כמו בני אדם, גם סרטים הם הרבה דברים שונים. סרט יכול להיות בו-זמנית מטופש ומהנה, יפה ומתועב, משוחק היטב וכתוב גרוע. אבל אם אנחנו בקטע של חלוקה לקטגוריות קשיחות ובלתי מתפשרות, אין שום ספק לאן שייך "מפוצלים". זה סרט יפה למדי, עם שחקנית ראשית ראויה לציון ובעל סצינות חלום יפות - אבל מקומו הוא בלי שמץ של ספק בפלג הסרטים האידיוטיים.

      ומה אתם חשבתם על "מפוצלים"? ספרו לנו בפייסבוק