אבי ניר, יש לך חצי דקה להסביר לנו למה דנה רון עדיין על המסך

"מחלקת הדרמה". מה זה בכלל? יש דבר כזה? מישהו פעם ראה חיה כזאת במו עיניו? למוצא הישר יינתן פרס בשווי היעלמות מוחלטת אל תהום הנשייה. הדבר הכי דרמטי שקרה לאחרונה בטלוויזיה הישראלית היה הפופיק של בר רפאלי בפריים טיים - שזה דבר אחלה בעיקרון, רק חבל שאין לו קונטרה אמיתית. "בני ערובה" הוכיחה שאפשר אחרת בגזרה המקומית, ואגב מעניין לראות כי דווקא "מה שקורה באילת VIP", שהיתה אמורה להיות ריאליטי טראש מפגר וקומי - סיפקה כמה סצנות דרמטיות לא פחות מנפלאות. בקיצור - אם אתם קוראים לזה "דרמה", זה לא הופך את זה לדרמה. זה סלפסטיק שנשבר ממנו.

מילים לא יוכלו לתאר ולכמת את גודל הסירחון שעלה מהפורמט "הכפר", תכנית ריאליטי שאתם לא זוכרים ובצדק. אגב, הבעיה העיקרית של "הכפר" לא היתה הפורמט אלא הליהוק – אבל זה לא משנה. הערוץ חתום על עוד פורמטים שפשוט לא עובדים ("הרווק" עם דודו אהרון, "היפה והחנון" בעונתה האחרונה), בין אם בגלל דמויות משעממות, הפקה חובבנית ולוח שידורים שלא טורח לקום בבוקר (ראו פארסת "מעושרות"). אבל למה להמשיך עם זה? רגע לפני עליית "עד סוף העולם" לשידור (והפעם, "הישרדות" עם זוגות גרושים!!!) - נשאלת השאלה מתי מישהו שם יפסיק לחרחר למוות על פורמטים בני מיליון ויתחיל, השם ישמור, לחשוב על משהו מגניב, חדשני ומקורי באמת.

אם ערוץ 24 ימות מתישהו, כמעט בטוח שנוכל למצוא אותו בלימבו, המדור החביב הזה ששוכן ליד הגיהנום. בלימבו מסתובבות נשמותיהם המבולבלות של מי שלא חטאו אישית - אך לא נוקו מהחטא הקדמון. עובדי ערוץ 24 לא חוטאים אישית - הם רק ממלאים את צו מצפון קשת, או מאקו, או ערוץ 2 (או זרוע אחרת של אותו התמנון). אם צריך לשדר את גמר "אייל גולן קורא לך" בפריים טיים של ערוץ 2, אז אוקיי, אין ברירה, הרי חייבים להוכיח שאין גזענות. ואם צריך לשדר את "ישנן בנות" במשך שבע שעות רצופות כדי להוכיח שהערוץ...אה... הכי הכי בעד גייז, אז צריך. יאללה בכיף, למה לא. מה שתגידו. מי ביקש "מנטה" בלופ נצחי של שבועות רצופים ולא קיבל? העיקר שלא נפיל על ערוץ 24 את הנורא מכל - אחריות. תנו לחיות בלימבו.

עם בולבולים באמצע השדיים או בלעדיהם - דנה רון היא תופעה שעברה מזמן את גבולות ה"מצחיק" וכעת היא הרחק מעבר להגדרה "סנאף". לרון יש תכונה אחת עיקרית והיא חדירה לפרטיות של מרואייניה, חמושה באפס רצון לחפש סיפור מעניין באמת ובלי חששות מוקדמים כמו למשל, נגיד, לעשות תחקיר ראשוני ובכלל לטרוח לברר מי יושב מולך. כך או כך, לא משנה מה קשת הבטיחו לרון בתקרית פליטת הפה המביכה - הם צריכים לשאת בתוצאות, ולא אנחנו. השקט המשפטי של קשת מגיע על חשבון תאי המוח שלנו. שוב.

לפניכם, קלאסיקה:

תארו לכם עולם בו לאמני ארצנו הקטנה היו ביצים. תארו לכם מצב בו קרן מור מתייצבת מול התקשורת ואומרת "כן, עישנתי ג'וינט, עכשיו אפשר להתקדם בבקשה"?. תארו עולם בו כל חבורת הזמר המזרחי היתה עושה את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב (כך לטענתה, בניגוד לג'מעה האשכנזית), ומתייצבת כמו חברי אמת לצד קולגות מהז'אנר כשאלו מואשמים בהעלמות מס/ניצול מיני של קטינות. חשבו מה היה קורה לו אחינועם ניני לא היתה מחרימה את אקו"ם. מישהו בכלל היה אומר משהו על זילבר? מישהו בכלל העז להתנגד לצד השמאלני של המפה? והכי מופרך - תארו לכם שאמנים בשיא הקריירה שלהם לא יחששו לצאת מהארון ורק ייראו בכך צעד חזק ומשמעותי יותר. רגע, בעצם יש תרחיש יותר מופרך - תארו לכם שאמני "שוליים" מה"רוקנרול" לא היו הולכים לריאליטי בגלל כסף. ומילא שהיו הולכים, לאחר מכן עוד היו מתרצים זאת בתירוצים שונים ומשונים שהיה עדיף לו לא היו נאמרים מעולם. תיארתם? יופי, עכשיו עזבו.

מיקי שביב, עוזי וייל, ולאחרונה גם שירז אריאל (בתו של המוזיקאי המנוח מאיר אריאל) - כולם ב"הדסטארט" וב"מימונה", ו"הדסטארט" ו"מימונה" אצל כולם. רק נזכיר ש"הדסטארט" הינה פלטפורמה דיגיטלית המאפשרת לגולשים לממן אישית כל פרויקט שהוא. בהתחלה זה היה נחמד, מקסים, קיבוצי ושיתופי - הנה אנחנו, חלאות האדם מפייסבוק ומטוויטר, מסוגלים גם לעשות דברים נחמדים דרך הרשת, כמו, נגיד, לממן ספר צילומים ישנים ממועדון הפינגווין - שאף הוצאת ספרים לא היתה מוכנה לשים עליו כסף. אבל ממשהו חמוד זה הפך לעול - כל גיטריסט שני בפלורנטין פותח עמוד ב"הדסטארט" בשביל שמישהו יממן את אלבום הפח שלו (גיסנו, דבר עם ההורים שלך, לא עם חשבון הבנק שלי), כל "אמן פלסטי" (שם קוד ל"כלום") מנסה לגייס כספים לפתיחת תערוכה שקרית וכן הלאה. הגיע הזמן לקום ולהגיד - נתרום כסף בשמחה, אבל לא כל גחמה קיקיונית שלכם היא סיבה לשנורר מעיק. די לקושש כסף. רוצים ליצור? תופיעו, תכתבו, תשירו. ככה זה עבד, ככה זה עובד, וככה זה יעבוד. תמיד.

גבירותיי ורבותיי, זה הזמן לתפוס מקום טוב לקראת הקרב המעניין של המחר: בצד אחד של הזירה – המתאבק גלעד "הנחוש" ארדן, שר התקשורת. בצד השני של הזירה: יוני "המדחיק" בן מנחם, מנכ"ל רשות השידור. החדשות הטובות הן שנושא הכחדת רשות השידור לפחות נמצא על סדר היום, החדשות הרעות הן ששום שינוי לא נראה באופק, אבל ניקיון הפסח הוא הזדמנות טובה לעשות ריסטארט ולהתחיל מחדש.

רשות השידור עושקת אותנו (בחסות ממשלתית, אז זה חוקי והכל בסדר) מזה עשרות שנים, ועם או בלי ארדן – הגיע הזמן שמישהו, כלשהו, בן-אנוש, חיה, אל, שד, ג'יני או יישות אמורפית – ישימו לפארסה הזאת סוף, אחת ולתמיד. מדינת ישראל כבר הוכיחה יכולת מופלאה בכל הקשור להיפטרות ממהגרי עבודה, פליטי מלחמה ודפני ליף; הגיע הזמן ליישום היכולות הנ"ל על רשות השידור שבמשך שנים היתה טאבו (משום מה) ולמגר את ההיאחזות הפרזיטית הזאת אחת ולתמיד.

שכחנו מישהו שהוא לא אייל גולן? ספרו לנו בפייסבוק