אם יצא לכם לנסוע ברכבת בישראל בשבועות האחרונים, וודאי ראיתם שמלבד קפה פושר בכוסות חד פעמיות, מוכרים לכם בתחנות דבר נוסף את אטיקט ההתנהגות הרצוי לנוסעים ברכבת. על המדרגות הודבקו מדבקות טביעות כף רגל שמטרתן להבהיר מאיזה צד יורדים במדרגות ומאילו עולים (רמז היצמדו לימין!), תמונות אילוסטרטיביות שמעודדות את הנוסעים לשמור על מרווח נשימה בין נוסע לנוסע ולא להידחק זה על זה מול קרון אחד; לא להניח רגליים על הכסא; להניח לנוסעים היורדים לצאת קודם ורק אז לעלות; לא לצרוח בסלולארי, לא להקשיב למוזיקה ללא אוזניות; בקיצור לא להיות בהמות.
באין דרך אחרת להגדיר זאת, מטרת הקמפיין של רכבת ישראל היא לחנך את הציבור ולהמציא תרבות התנהגות היכן שעד כה היתה פשוט אינרציה, תודעת עדר ותחושת הרדיפה המתמדת של ישראלים שלא רוצים לצאת פראיירים. ברכבת, באוטובוס, בתור לסופרמרקט דפוק ואל תידפק. אה, ואסור לירוק ולפצח גרעינים. זהו, בערך. מעולם לא הושקעה מחשבה על התנהלות האדם הפרטי בחברה, להוציא סיטואציות מסכנות חיים כמו נהיגה, בהן היתה השתדלות להטמעת מסרים כמו "בכביש אל תהיה צודק, הייה חכם". למי היה זמן לכל זה? ראשית ההתיישבות, כולירה, הקמת מדינה ומלחמות עכשיו נתחיל גם ללמד את האנשים להיצמד לצד ימין במדרגות הנעות כדי שהממהרים יוכלו לעלות משמאל?
אי אפשר שלא להגיב רגשית אל הקמפיין של רכבת ישראל, אפילו כשמסכימים עם כל מילה ומילה מהמסרים שלו. למה דומה הדבר? זה כאילו שגדלת במשפחה דפוקה במיוחד, ואתה לא מפסיק להתלונן עליה. אבל ברגע שמישהו מבחוץ יעז להעליב אותה ברמז, כל נים בך יתקומם ותקפוץ להגן על כבודה. לפני שנים הסתבר לי שכדיילות האוויר של חברת התעופה הבריטית "בריטיש איירווייז" עוטות כפפות לבנות כאשר הן מקבלות את פני הנוסעים ונפרדות מהם. מאוחר יותר התברר לי שזו רוטינה שהן מפעילות רק במדינות עולם שלישי. ובישראל. "פה אנחנו לא מפחדות ממחלות או היגיינה לקויה", הוסבר לי, עמיתתן הישראלית הנכלמת, "זה רק שישראלים הם לא צפויים". ישראלים אוהבים לגעת בזרים, לא שומרים על מרחב אישי, לך תדע. הבנתי אותן, אבל נעלבתי קולקטיבית. קצת כמו מול הקמפיין של רכבת ישראל.
כן, כן, כן, כולנו נהנים בחו"ל מהנימוס האירופאי, והיעילות האמריקאית, ויאדה יאדה יאדה. וגם אני כמו כולם, הייתי רוצה שיהיה שקט יותר, ריחני פחות ונעים יותר. יישור קו בריא ומנער באשר למה ראוי ומה לא, להתקיים במרחב הציבורי הוא כזה שצריך לעשות. ובכל זאת, הפרסומות של רכבת ישראל שמפגיזות אותך בכל צעד ושעל עם מסרים נוזפניים, ובצמוד לפרסומת פיקטיבית ל"דיאודורנט בריח שום, ובואש מצוי" ששימשה טיזר לפרויקט, קצת נותנות את התחושה שריססו אותך עכשיו בדי.די.טי. ואתה אפילו לא ידעת שאתה כזה.
