"מכיוון שלבחור בתוך הקולקטיב רשימה של אלבומים/שירים שהשפיעו עלינו לאורך השנים היא בלתי אפשרית מבחינה מוסרית כמו גם אלקטורלית, אנחנו מגישים לכם רשימה של יצירות שהשפיעו עלינו עמוקות, ואז התנתקו מאיתנו לאט לאט ולחלוטין, כאילו לא היו שם, ולפתע חזרו והשפיעו עלינו בצורה כה טוטאלית, כאילו תמיד הייתה רק יבשת אחת".
Beck - "Odelay"
"עם השנים, משום מה, נשכח אצלנו איזה כמה נפלא היה זה האלבום. ופתאום, בום, זה חוזר אליך כמו היה זה אך אתמול שגילית כיצד יהודי טוב זה הצליח להתיך פולק מעוך עם סימפולים מצ'וקמקים ומנומקים בקפידה, כאילו זה תמיד היה שם".
Radiohead - "True Love Waits"
"בשנים לפני שהשיר יצא באופן רשמי תחת אלבום ההופעה - זמנים בהם האינטרנט עוד היה רק המלצה - היתה מסתובבת לה גרסת בוטלג של השיר באיכות אקווריום, ואתה היית תלמיד תיכון שחושב שרק הוא מכיר באמת את כל הרפרטואר של רדיוהד. ואז השנים עוברות, ואתה מגלה שיש כאלו שאוהבים אותם יותר ממך, וזה ישבור לך את הלב וישחרר אותך להכיר תלמידי תיכון שבורי לב לשעבר שכמותך, שבמקרה ונקלעתם בדיוק לאותו רגע, עם אותה גיטרה ואותו רצון לנגן את אותו השיר. אולי תצא מזה להקה".
Portishead - "Dummy"
"זה תמיד היה אלבום נהדר ואהוב קולקטיבית, אבל רק בגלסטונברי האחרון, בשורה הראשונה, טובעים בתוך הבסים ומחובקים על ידי בת' גיבונס, הבנו עד כמה, ויותר מכך - למה. הסתכלנו עליהם מנגנים, ואז הסתכלנו על עצמנו, ומבלי להוציא הגה הסכמנו פה אחד כולנו (טוב, טכנית, אחד הלך לראות את ארקטיק מנקיז שניגנו במקביל, אבל הוא מסכים שהיה מסכים גם כן): ככה אנחנו רוצים לנגן את האלבום הבא".
Anthony B - "Raid the Barn"
"במהלך הטורים, לכל צוות נהיגה בקולקטיב יש שיר עמו הוא מסיים את המסלול שהוטל עליו. זה ללא ספק היה המובחר מכולם, והדרך הכי משמחת להתעורר משינה הפוכה תפוסת צוואר לתוך פריקת ציוד לתוך סאונדצ'ק של הופעה".
Tropicalia - "Panis et Circenses"
"אחחחח... טרופיקליה... הזמנים בהם עיבודים היו עיבודים, קונספט היה קונספט, מחאה הייתה מחאה, גלות הייתה גלות, והפאז - היה פאזזזזזזזז... אלבום מופת שמומלץ קודם כל להתאהב במוזיקה שלו ורק אחר כך להבין עד כמה היה אירוע תרבותי מכונן בברזיל".
Dr. Dre - "The Chronic"
"הדעות לגבי אוזניות הביטס חלוקות בקולקטיב (עד כדי כך שיש סבורים שיש בהן סכנה של ממש), אבל בכל הנוגע לכל שאר הפרויקטים של הדוקטור, אנחנו בדרך כלל מצויים במצב של לסתות שמוטות וידיים באוויר, והמדהים הוא שהטכנולוגיה משתנה, אבל הכשרון נמצא ברמת המיצוי הגבוהה ביותר מהרגע הראשון. מתי כבר יקבל פרופסורה?"
פרננדו סיישס - "איזה בלאגן"
"כמה אהבת אדם יכולה להיות בשיר אחד? הרי לכם משל על נפלאותיה של תורת הכאוס - אדם מגיע מארץ זרה, מקליט שיר, זה מזדמזם לו לדעת מבלי דעת בתוך נבכי התת מודע הקולקטיבי במשך שנים ארוכות, ופתאום פורץ לו אאוט-אוף-דה-בלו ומספק השראה ל'משחקי השאפל', קונספט רדיופוני מהפכני שגרם לנו להבין עד כמה רנדומלי הסדר המוזיקלי שאנחנו בוחרים בו. וכל הזמן הזה פרננדו לא יודע עד כמה הוא כוכב עבור כל כך הרבה אנשים. אחלה רעיון לסרט".
הופעות קרובות של הקולקטיב:
18 באפריל - מועדון הזאפה, תל אביב
19 באפריל - מועדון הבר'לה, קיבוץ להבות חביבה