סרטי סמים - אסתכן ואכנה זאת ז'אנר סרטי הסמים (דימויים בסיסיים זהים, כמה סוגי עלילה רווחים ואסתטיקה משותפת) - קיימים בערך מאז שנות השישים ומהווים אבן בניין חשובה בהתפתחות הקולנוע המודרני. הבעיה העיקרית של הז'אנר, בין אם מדובר בסרטים כמו "ארוחה עירומה", "יומן נעורים", "פחד ותיעוב בלאס וגאס" או אפילו "רקוויאם לחלום", היא אותו פאתוס מגוחך שהם מציגים בבואם לתעד את תהליך צריכת הסם והחוויה הכרוכה בו. כובד הראש הפומפוזי ומטעני היתר המעיקים שבמסגרתם מתנהלים הסרטים האלה אינם נעלמים אפילו בנסיונות הקומיים של הז'אנר ("טריינספוטינג", למשל). "בהלה בפארק הסמים" (באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב: "Panic In Needle Park"), שישודר בערוץ הסרטים ביום שלישי, לא חף לגמרי מהפאתוס המדובר, ואולי גם נגוע במידה של דידקטיות, אבל בזכות סגנון היפר-ריאליסטי ובימוי מינורי הוא מצליח להפוך לדוגמה מצוינת ונדירה לסרט סמים שלא מתלהב מעצמו.
בתחילת הסבנטיז, כשניו יורק עוד היתה ספארי אחד גדול וטיול ברחובות צדדיים היה מתכון בטוח לאסון, הפכו הגנים הציבוריים של בירת העולם לזירות הזרקה וסחר של הרואין. "בהלה בפארק הסמים", שנעשה ב-71', עוסק באורח חייה של חבורת נרקומנים המתמקמת באחד הפארקים האלה. זה סיפור על אהבה בימי הרואין, ואהבה כשההרואין מפסיק להגיע יום אחד (ומכאן ה"בהלה" או ה"פאניקה"). ג'רי שצברג, שביים, עושה כאן עבודה מצוינת בהמחשת האווירה הסגרירית של ניו יורק של הסבנטיז, ובונה בעזרת גישת מצלמה דוקומנטרית ובימוי לואו-קי כמעט בלתי מורגש סרט שמשדר המון אמינות (שימו לב במיוחד לסצנות אכילת הצ'יפס במזנון כדוגמה לבימוי נונשלאנטי). אל פאצ'ינו, בתפקידו השני בקולנוע, שנייה לפני שנחטף לטובת "הסנדק" והפך לשחקן של דמות אחת, נותן תפקיד מוצלח ולא אופייני של ג'אנקי זרוק ומבולבל. אל תחמיצו.
*בהלה בפארק הסמים, יום שלישי ה-27.8, 23:35, ערוץ הסרטים
סמים וסוסו
27.8.2002 / 9:47