שתי מדינות לשני עמים

אמש הוקמה מדינת ערוץ 2. טקס השקתה של המדינה החדשה, שהתחזה לטקס "אנשי השנה 2002", נערך כ-12 שנה לאחר יום חקיקת חוק הרשות השנייה בכנסת ישראל, והוא הועבר לעם ישראל בשידור ישיר בערוץ הבית של המדינה החדשה, ערוץ 2. הנחה אותו דודו טופז, ההרצל והבן-גוריון יחדיו של המדינה החדשה. החל מליל אמש קיימות בישראל שתי אוכלוסיות מובחנות: אומת ערוץ 2 ואומת כל השאר. שתי מדינות לשני עמים.

אומת ערוץ 2 העניקה אמש את פרס "איש השנה" בפוליטיקה לאריק שרון. במדינת "כל השאר" הוא כשל. וגם הרג בדרך כמה חפים מפשע. בפרספקטיבה היסטורית מדובר אולי באחד האקטים הכי בלתי-שפויים שהולידה הרשות השנייה מאז ומעולם, שני רק למסך המפוצל לשידור חי כפול ממשחק כדורגל וזירת פיגוע. זו המשוואה החדשה: ראש ממשלת ישראל מעניק את פרס ישראל מדי שנה מעמדת הכוח של תפקידו. אומת ערוץ 2 העניקה לו את פרס "איש השנה" מעמדת הכוח של דודו טופז. החל מליל אמש הפך פרס "איש השנה" לפרס חשוב יותר מפרס ישראל.

תחת קטגוריית "אי-שפיות טוטאלית" ניתן גם פרס איש השנה בחברה לניצב מיקי לוי, מפקד משטרת מחוז ירושלים. זהו פרס נפסד, לא בגלל שניצב לוי אינו מבצע את תפקידו כיאות ואף יותר מזה, אלא כי אינו צריך לקבל פרס מאף אחד, זולת אשתו. כשניצב מיקי לוי קם בלילות, הוא רק עושה את עבודתו, ובתמורה מממן הכיס הציבורי את נסיעתו לכנס שוטרים בברזיל. אבל ראש הממשלה והניצב לא חושבים כך, ועל אף שלא נכחו במופע, נאותו שניהם לקבל את הפרס החשוב הזה מידי האומה, והחזירו לה בנאומי גאווה על גבי מסך וידאו. החל מליל אמש הפכה פעולתה של המשטרה באופן מוצהר לבידור.

ובידור טוב - מה טוב? הכי טוב! - זה מיקי גבע, מסתבר. ומוזיקה נפלאה זה שרית חדד, וספרות יפה זה אפרים קישון, וטלוויזיה איכותית זה יצפאן, וספורט מרגש זה הפועל ת"א, ותיאטרון אמיתי זה יוסי גרבר. ומה לגבי רדיו נוקב? האחד והיחיד – רפי רשף. להתווכח עם טעמם של שישים אלף מצביעים אי אפשר. הם הרבה, והמבקר התורן הוא אולי יחיד ומיוחד, אבל עדיין יחיד. מכאן שמבחינה סטטיסטית סביר יותר להניח שהם צודקים. בכיף. מפרגנים לכם. אולם לא הערך הוא שחשוב. בחיים בכלל, ובטלוויזיה בפרט, חשובה העטיפה.

זה היה הערב של דודו טופז מאל"ף ועד ת"ו, שנוצר בהשראתו, והיה לאחד מרגעיו הגדולים כדובר של אומה שלמה. עטיפתו של דודו לערב המשיכה את מסורת ה"אולימפידודו" הנודעת. זו הגיעה לשיאה כבר בראשית הערב כשדרש ממשפחה תימנית שהגיעה לישראל לפני חמישה ימים ושעברית אינה בפיה, לומר למיקרופון "ונעבור לפרסומות". גם כשנדמה היה שאב המשפחה אינו מעונין במחווה היפה, טופז לחץ. הוא יודע מה טוב לתימני הזה בדיוק כמו שהוא יודע מה טוב לבחורה השמנה ההיא. לבסוף נהגו המילים וטופז גמר. אין מה לומר, זו היתה חתיכת בדיחה עסיסית, והיא השכיבה מיליוני אנשים בבתים. כך שבעצם זה היה רק זיכרון אחד, פרטי. כל כך הרבה אנשים צפו בטקס, לכל אחד בוודאי נצרבה חוויה אישית. רעיון חינם לאורי שנער: לכנס את כולן בספר מהודר לראש השנה.