יחף-לי כיף-לי

הנה יצא "מרגע לרגע", אלבומה החדש של מיקה קרני, השלישי במספר, ובוי, מנה כזאת של מתיקות לא קיבלתי כבר הרבה זמן. ב-1997 יצא לקרני האלבום הראשון, זה עם "מיטשל", ב-2000 יצא השני שלה, זה עם "נישקתי בחורה", וב-2001 יצא לה גם אי.פי משותף עם מיקי שביב. באלבום הזה, החדש, תשמחו לשמוע שקרני אחראית לכל הלחנים, כותבת נתח ניכר מהמילים ומנצחת על העיבודים וההפקה המוזיקלית. בכל השירים, דרך אגב, יש כינורות.

אני פשוט לא בנאדם כזה מתוק, ואני מתחיל לחשוב שאולי בחסך הזה טמונה הבעיה שיש לי עם האלבום הזה, כי נדמה לי שזה דיסק שיהיה כיף ונעים לשמוע לכל משפחה בישראל, וגם אחלה מתנה לחג (קרני עומדת מאחורי יוזמה שנטל השר מתן וילנאי, לעודד את השוק להעניק לעובדים דיסק כחול-לבן כשי לחג). והאם זה בנאלי מצידי לחפש איזשהו אזכור למצב באלבום של מיקה קרני? האם אני מפספס את החידוש שבבנאליות שבמרכז האלבום הזה? נדמה לי שכן.

למרות שדווקא היה יכול להיות מעניין לשמוע מה יש למיקה קרני לומר על הקטע המעצבן הזה של החיים עם המלחמה והכל. מעניין גם בגלל שקרני ובן זוגה, מיקי שביב, היו אמורים להופיע בכנס של תנועת "יש גבול", ובסופו של דבר הצטרפו למפולת הביטולים ולא עשו זאת. ובשיר הראשון בדיסק, "רחמים", המצב מאוזכר בשורות "רחובות מתפוצצים/ כולם נואמים/ לא זה לא אחיזת עיניים/ הכל בשם האלוהים". האם שורות כאלה מספיקות לי? מספיקות למיקה קרני? האם היה עדיף (גם דניאל סלומון לוקח חלק נרחב באלבום הזה) בלעדיהן? אינני יודע.

קרני ניצבת לכאורה על התפר הווקאלי שבין יהודית רביץ לגלי עטרי, אבל נוטה להתעטף לעתים קרובות מאוד בהררים של סוכר וקלילות ומגבונים לחים (במיוחד בשירים בדיסק אותם תמללה אביבית רווח). השירים המעטים שיוצאים מאווירת היחף-לי-כיף-לי מסמנים אצלי את נקודות האור בדיסק. כך, לדעתי, השירים "כמה פשוט", ואחריו "סיפור אהבה", מייצגים את ההצלחה הגדולה ביותר של האלבום ואת הפוטנציאל הגדול שגלום בקרני.

זה אלבום שזורם בכיף, שנעים, אם אתם מסוגלים לכך. חבקו את עצמכם, חבקו את הרדיו שמשמיע בלי הרף את הסינגל הג'ינגלאי "טרף קל", ואמרו תודה לעוד יום של שמים ועצים (וסגר ורעב ועוני ופיגועים ושנאה ומוות ודם וגזענות ואפליה והכחשה).